אאֵלֶּה מַסְעֵי. רָצָה הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּכָּתְבוּ מַסְעֵי יִשְׂרָאֵל לְהוֹדִיעַ זְכוּתָם בְּלֶכְתָּם אַחֲרָיו בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה, בְּאֹפֶן שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ.
בוַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה. כָּתַב מָקוֹם שֶׁיָּצְאוּ אֵלָיו וְהַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָסְעוּ מִמֶּנּוּ, כִּי לִפְעָמִים הָיָה הַמָּקוֹם שֶׁיָּצְאוּ אֵלָיו בְּתַכְלִית הָרֹעַ וְהַמָּקוֹם שֶׁנָּסְעוּ מִמֶּנּוּ טוֹב.
וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם. וְלִפְעָמִים קָרָה הֵפֶךְ זֶה. וְכָתַב גַּם כֵּן עִנְיַן הַמַּסָּע שֶׁהָיָה לָצֵאת מִמָּקוֹם אֶל מָקוֹם בְּלִי הַקְדָּמַת יְדִיעָה, שֶׁהָיָה זֶה קָשֶׁה מְאֹד, וּבְכָל זֶה לֹא נִמְנְעוּ. וּבְכֵן נִכְתַּב בְּכָל אֶחָד מֵהֶם ״וַיִּסְעוּ מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וַיַּחֲנוּ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״, כִּי הַמַּסָּע וְהַחֲנִיָּה הָיָה כָּל אֶחָד מֵהֶם קָשֶׁה.
מוַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי. גַּם זֶה זְכוּת לָהֶם, כִּי לֹא אָמְרוּ כַּאֲבוֹתָם ״נִתְּנָה רֹאשׁ״ (במדבר יד:ד), גַּם בִּרְאוֹתָם מִלְחָמָה, אֲבָל נָדְרוּ נֶדֶר לַה׳ וְשִׁלְּמוּ.
נגוְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ. כַּאֲשֶׁר תְּבַעֲרוּ יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, אָז תִּזְכּוּ לְהוֹרִישׁ אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵיכֶם, שֶׁאִם לֹא תְבַעֲרוּ אוֹתָם, אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם תִּכְבְּשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, לֹא תִזְכּוּ לְהוֹרִישָׁהּ לִבְנֵיכֶם.
נווְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם. כִּי תִזְנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בְּלִי סָפֵק.