בהֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה׳. הַאָמְנָם מֹשֶׁה לְבַדּוֹ זָכָה לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה דְּבַר ה׳ מְיוּחָד אֵלָיו לְבַדּוֹ, מִלְּבַד מַה שֶּׁזָּכָה עִם כָּל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל בְּמַתַּן תּוֹרָה?
וַיִּשְׁמַע ה׳. כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאֲנִי צוּרְבָא דְרַבָּנַן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּבַע בִּיקָרֵיהּ (ברכות יט).
דצְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם. רָצָה שֵׁיֵדַע מֹשֶׁה טוֹב הָאֵל יִתְבָּרַךְ הַמַּקְפִּיד עַל כְּבוֹדוֹ.
ואִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם. אִם הָיָה מֹשֶׁה נָבִיא בְּאוֹתָהּ הַמַּדְרֵגָה שֶׁחֲשַׁבְתֶּם בְּאָמְרְכֶם ״הֲלֹא גַם בָּנוּ דִבֵּר״ (במדבר יב:ב).
ה׳ בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע. לֹא הָיִיתִי נוֹדָע לוֹ וְנִגְלֶה עָלָיו בָּזֶה הַשֵּׁם אֶלָּא בְּמַרְאֶה לְשׁוֹן נְקֵבָה, לֹא בְּהָקִיץ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בִּישַׁעְיָהוּ בְּאָמְרוֹ ״וָאֶרְאֶה אֶת ה׳ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא״ (ישעיהו ו:א). וְכֵן בְּמִיכָה ״וְרָאִיתִי אֶת ה׳ יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ״ (מלכים א כב:יט), וְכָל זֶה בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה בְּלִי סָפֵק, לֹא בְּהָקִיץ. וְגַם בִּלְעָם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר אֵלָיו בְּהָקִיץ, לֹא הָיָה לוֹ בַּשֵּׁם הַמְיוּחָד כַּאֲשֶׁר חָשַׁב הוּא בְּאָמְרוֹ ״אוּלַי יִקָּרֶה ה׳ לִקְרָאתִי״ (במדבר כג:ג), כִּי זֶה אָמְנָם לֹא עָלָה לְיָדוֹ, אֲבָל נֶאֱמַר בּוֹ ״וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם״ (במדבר כג:ד).
זלֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה. שֶׁהַדִּבּוּר עִמּוֹ בְּשֵׁם הַמְיוּחָד הוּא בְּהָקִיץ, וְזֶה בֵּאֵר בְּאָמְרוֹ.
חפֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ. שֶׁהַנְּבוּאָה אֵלָיו הִיא בִּלְתִּי תַּרְדֵּמַת חוּשָׁיו.
וּמַרְאֶה. לְשׁוֹן זָכָר הַנִּקְרָא אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות מט:).
וְלֹא בְחִידֹת. דִּבּוּר מְבֹאָר בְּלִי חִידָה, לֹא כְּעִנְיָן בִּזְכַרְיָה (זכריה ד:ה) וְזוּלָתוֹ שֶׁרָאָה חִידוֹת וּמְשָׁלִים וְאָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ ״הֲלֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה״, וְאוֹמֵר ״לֹא אֲדֹנִי״, וְהַמַּלְאָךְ פֵּרֵשׁ לוֹ אֶת הַמָּשָׁל. וּמֵהֶם הָיוּ שֶׁרָאוּ אֶת הַמְּשָׁלִים וְהֵבִינוּ אוֹתָם, כְּעִנְיַן ״הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת״ (ירמיהו א:יב). וּכְעִנְיַן בִּלְעָם בְּאָמְרוֹ ״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ״ (במדבר כג:ז), כִּי בַתְּחִלָּה הִגִּיד הַמָּשָׁל שֶׁרָאָה וְאַחַר כָּךְ בֵּאֵר אוֹתוֹ.
וּתְמוּנַת ה׳ יַבִּיט. וְכָל זֶה הוּא מַשִּׂיג עִם הַהִגָּלוֹת אֵלָיו בַּשֵּׁם הַמְיוּחָד, לֹא כְּבִלְעָם שֶׁעִם זֶה שֶׁלֹּא הִשִּׂיג אֶלָּא דֶּרֶךְ מָשָׁל, הָיְתָה הַשָּׂגָתוֹ בְּשֵׁם אֱלֹהִים בִּלְבַד, לֹא בַּשֵּׁם הַמְיוּחָד.
וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם. לֹא יִמָּלֵט שֶׁאֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב, שֶׁאִם חֲשַׁבְתֶּם שֶׁאֲנִי מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו, אִם כֵּן חֲשַׁבְתֶּם עָלַי תּוֹעֶה שֶׁאֲנִי חָפֵץ בָּרְשָׁעִים, הֵפֶךְ מַה שֶׁהָיָה לָכֶם לַחֲשׁוֹב, שֶׁלֹּא הָיִיתִי מַזְכֶּה אוֹתוֹ לָזֹאת הַמַּעֲלָה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לְכָךְ. וּבְכֵן הָיָה לָכֶם לִירָא מִלְּדַבֵּר בְּאִישׁ כָּזֶה. וְאִם אוּלַי חֲשַׁבְתֶּם שֶׁאֵינִי מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו וְשֶׁאַתֶּם מַכִּירִים בּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא רָאוּי לְכָךְ וְאֵינוֹ כֵן, הִנְּכֶם יוֹתֵר חוֹשְׁבִים אֶל ה׳ תּוֹעֶה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״זוֹ קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה״.
טוַיִּחַר אַף ה׳ בָּם. שֶׁלֹּא נִכְנְעוּ תֵּיכֶף כְּמוֹ שֶׁעָשָה דָּוִד בְּאָמְרוֹ אֶל נָתָן ״חָטָאתִי״ (שמואל ב יב:יג).
יוְהֶעָנָן סָר. כְּמַרְחִיק הַמְצֹרַעַת, כְּדֵי שֶׁיְּשַׁלְּחוּהָ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לְבַיְּשָׁהּ.
יבאַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ. הִנֵּה הָעוּבָּר שֶׁהוּא מֵת בְּאוֹפֶן זֶה, שֶׁבְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ נֶאֱכַל וְנִתְקַלְקֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהוּא מוֹסִיף שְׁלֵמוּת בַּלֵּדָה עַל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ בְּבֶטֶן אִמּוֹ, בְּצֵאתוֹ מִשָּׁם אֶל מְקוֹם הַחַיִּים הַשְּׁלֵמִים, הוּא אָמְנָם מוֹסִיף גֵּרָעוֹן בֶּהֱיוֹת נֶאֱכָל חֲצִי בְשָׂרוֹ בְּאוֹתָהּ הַלֵּדָה. כֵּן אַתָּה, הַיּוֹצֵא מִן הַמִּדְבָּר וְנִכְנָס לָאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת וּבָזֶה תֵּיטִיב מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ, אַל נָא תְהִי כְּאוֹתוֹ הַמֵּת, שֶׁתָּנִיחַ חֲצִי בְשָׂרְךָ בַּמִּדְבָּר.
יגאֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. בְּבַקָּשָה אֲנִי שׁוֹאֵל שֶׁתִּרְפָּא עַתָּה לָהּ, וְלֹא נִצְטָרֵךְ לְבַיְּשָׁהּ לְהוֹצִיאָהּ חוּץ לַמַּחֲנֶה.
ידהֲלֹא תִכָּלֵם. רְאוּיָה הִיא לְזֹאת הַבּוֹשָׁה.
טווְהָעָם לֹא נָסַע. אַף עַל פִּי שֶׁהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וּכְתִיב ״וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם״ (במדבר ט:יז), מִכָּל מָקוֹם לֹא נָסְעוּ, שֶׁהִכִּירוּ שֶׁלֹּא נֶעֱלָה אָז אֶלָּא לְהַרְחִיק הַמְצֹרַעַת.
טזוַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן. בְּמָקוֹם מִן הַמִּדְבָּר שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ שֵׁם כְּלָל, אֲבָל הָיָה מוּל קָדֵש בַּרְנֵעַ וְקָרוֹב לָהּ, כְּדֵי לְסַדֵּר עִנְיְנֵיהֶם וּלְהִכָּנֵס שָׁם, שֶׁהִיא הָעִיר הָרִאשׁוֹנָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁפָּגְעוּ בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרוֹ (דברים א:יט-כא) ״וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ״, וְאוֹמֵר ״אֲלֵיכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ, עֲלֵה רֵשׁ וְכוּ׳״. וְקָרָא אוֹתוֹ הַמָּקוֹם רִתְמָה, כַּמְבֹאָר בְּאֵלֶּה מַסְעֵי (במדבר לג:יח).