אויקרבו. גם זאת הפרשה דבקה עם כאשר צוה משה לתת מנחלת ישראל ערים ללוים:
ראשי אבות. הם הנשיאים:
דואם יהיה היובל. ואפילו שיהיה היובל לא נקוה לשוב הנחלה אלינו רק תהיה תמיד נוספת על נחלת המטה:
הכן מטה בני יוסף. כי ראשי האבות דברו בעבור כל המטה:
זוטעם תסב. שפעם תסוב מפה ומפה (ס"א תסוב מכה וכה) בין הם בין אחרים:
וטעם לא תסוב נחלה. מהיום קודם נחלת הארץ:
חוכל בת יורשת נחלה. אחר ניחול הארץ על כן אמר הכתוב ולא תסוב נחלה פעם שנית:
יאמחלה תרצה. הזכירם הכתוב בתחלה כאשר נולדו ועתה הזכיר' כאשר נשאו לאנשים בתחלה:
יבממשפחות. לאות כי בני דודיהן לא היו כולם אחים:
יגאלה המצות. של הנחלה והנדר וכל בת יורשת נחלה ומשפטי הדם:
על ירדן ירחו מזרחה: