בראשי המטות. לפי דעתי שזאת הפרשה היתה אחר מלחמת מדין ע"כ היא אחריה כמו ותדבר מרים ואהרן במשה אחר ויהיו בחצרות כאשר פירשתי והכ' אמר שבאו בני גד אל משה ואל אלעזר ואל נשיאי העדה ודברו דבריהם ואחרי כן כתוב ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות הם נשיאי העדה הנזכרים ובעבור שאמר משה לבני גד ולבני ראובן והיוצא מפיכם תעשו ע"כ כתוב וידבר משה אל ראשי המטות ושם כתוב ככל היוצא מפיו יעשה:
לבני ישראל. שיאמרו כן לבני ישראל:
גלה'. שהזכיר השם והנדר אם יהיה כן אתן לשם כך וכך או אתענה:
השבע. שם הפועל ובא עם שם וכמוהו רבים:
לא יחל דברו. כמו לא יחלל ואיננו לשון מחילה והנה אנחנו צריכין לקבלה כי הכ' אמר איש ואשה ולא פירש מתי יהיה איש או מתי תהיה אשה:
דואסרה אסר. או אסרה איסר. ואסרה ממשקל אחר ואיננו כמו אסר:
והניא. כמו שבר והפר כמו את תנואתי:
ביום שמעו. לא ביום אחר:
זונדריה עליה. בבית אביה ולא הניא אותה אביה בעלה יניא אותה:
טביום שמוע. הדבר מפיה:
מבטא שפתיה. השבועה:
יאואם בית אישה נדרה. האלמנה בימים הקדמונים והניא אותה לא תקיים נדרה בימי אלמנותה וזה על דבר העתיד שנדרה ומת הבעל קודם הגעת הזמן. מלת סליחה מפורשת:
ידלענות נפש. אפי' לענות נפש שהוא הצום כאשר פירשתי:
טווהקים. כבר הקים ואחר כן פירש איך הקים אותם בעבור שהחריש ביום שמעו:
טזונשא את עונה. כי היא ברשותו:
יזבין איש לאשתו. והיא בוגרת:
בין אב לבתו. אם איננה בוגרת על כן נאמר בנעוריה: