פרק לב

אלבני ראובן. כי הוא בן הגבירה:
מקום מקנה. כי שם מרעה טוב:

בויבאו בני גד. הם היו בעלי העצה בתחלה על כן הקדימם הכתוב:

הויאמרו יותן. אמר ויאמרו פעם אחרת בעבור שארכו הדברים י"א כי את הוא פעול יותן ולא אדע למה זה כי הנה כתוב נעתם ארץ. יחלק הארץ ולא נשא אותם הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו:

זתניאון. כמו תשברון:

טויעלו עד נחל אשכול. כי העולים מצפון הלכו לנגב:

יאלא מלאו. קל הלמ"ד והוא מהבנין הכבד מלא קרנך שמן לא השלימו מה שהתחילו:

יבכלב בן יפנה. בתחלה כאשר דבר השם ומלת מלאו כמו בקשו נפשי שלחו באש מקדשך:

יגוינעם. מגזרת נע ונד בעבור שלא נחו:

ידתרבות. מגזרת אשר טפחתי ורביתי והוא קרוב מגזרת על כל רב ביתו והטעם גדול השנים:
לספות. כמו להוסיף רק הוא משרש אחר וכמוהו ספו על זבחיכם כי לא מצאנו בבעלי היו"ד מזה השרש בבנין הקל חסר יו"ד:

טזוערים. בתחלה לטפנו:

יזחשים. על משקל מולים היו כמו מהירים מגזרת מהרה חושה אל תעמוד:

יטוהלאה. נמצא על מקום ועל זמן והטעם ולמעלה:

כאעד הורישו. השם:

כבלפני ה'. כי שם הארון. לפני ה' כאשר פירשתי כי לעולם הוא לשבח:

כדאל"ף לצאנכם. נוסף כמו והאזניחו נהרות:

כזכל חלוץ צבא. כמו הארון הברית והטעם כל חלוץ חלוץ צבא:

כטונתתם. תתנו להם והוי"ו כפ"א רפה בל' ישמעאל כי כן משפט הלשון:

לונאחזו בתככם. חלק להם כבוד כי הטעם אם לא יעברו חלוצים תוליכום עמהם בעל כרחם ונאחזו או אם יתנחמו ונאחזו בתוככם ובאת זו המלה כמשפט בעלי היו"ד כי אותיות אהו"י מתחלפים:

לאויענו בני גד. שנית חזוק:

לבנחנו. הוא העיקר ואל"ף אנחנו נוסף ולא הזכיר עד עתה חצי שבט מנשה בעבור היותו חצי השבט:

לחואת נבו. יתכן שהוא הר נבו ששם נקבר משה כאשר אפרש:
מוסבות. אלה הערים הוסבו שמותם וכן שבמה:

לטויורש. יש אומרים כי מכיר חי היה ולפי דעתי שמלת ויורש שבה אל הגבור שהיה במשפחה:

מוטעם למכיר בן מנשה. לבני מכיר כמו ויאמר יהודה לשמעון אחיו:

מאויאיר בן מנשה. הוא ממשפחת יהודה כי כן כתוב כי חצרון לקח בת מכיר בן מנשה והוליד ממנה שגוב ושגוב הוליד את יאיר שהיו לו הערים בערי הגלעד ונקרא על שם משפחת אמו גם יש כהנים שנקראו על שם בני ברזילי הגלעדי כי כן כתוב ואין פה מקום לשאול איך לקח יאיר נחלה עם שבט אחר כי ארץ כנען היא הנחלקת ולא ארץ האמורי שהיא מעבר לירדן מזרחה כי יש אמורי בארץ כנען והוא היה התקיף מכל שבעה גוים:
חותיהם. פירושו לפי מקומו כמו קריות: