פרק כה

אבשטים. כי כן כתוב ויחנו על הירדן מבית הישימות עד השטים והכל בערבות מואב כי לא זזו משם גם יהושע משם שלח מרגלים:
ולפי דעתי כי ויחל מהבנין הכבד הנוסף:

בוישתחוו. ישראל ובנות מואב:

גויצמד ישראל. מגזרת צמד בקר והטעם הנשים והנה נצמדו עמם לדת פעור:

דוהוקע אותם. הטעם על הנצמדי' והעד שהוא כתוב ויאמר משה אל שופטי ישראל:
והוקע אותם. כמו ויוקיעם בהר כדברי המתרגם ארמית והעד נגד השמש והטעם בפרהסיא כמו לעיני השמש הזאת:

ההרגו איש את אנשיו. הטעם מאיזה שבט יהיו וידוע כי הרגו ואם לא הזכיר הכתוב:

וויקרב אל אחיו. נתנה למשפחתו:
והמה בוכים. מתפללים לשם:

זוירא פינחס. כאשר ראה פינחס כן קם מתוך העדה שהיתה בחצר אהל מועד ויש בכאן שאלה ויתכן להשיב שכבר נצמד זמרי בעדים:

חאל הקבה. כמו אל האהל וכן קרוב בלשון קדר ואם יש מעט הפרש בין צורת האהל והקבה:
וידקור. כמו ודקרני בה:
אל קבתה. בקובה שהיתה שם עם אחי זמרי. וי"א כי קבתה מגזרת הזרוע והלחיים והקבה וגם יש דרך דרש שנעשו י' נסים לפינחס רק הכתוב לא הזכירם:

יאבקנאו. קל הנו"ן להקל על הלשון והטעם כי הוא קנא כקונו וכתוב על השם כי הוא אל קנא בע"א:
ולולי הוא שקנא הייתי מכלה כל ישראל בדבר בקנאתי:

יבאת בריתי שלום. טעמו את בריתי ברית שלום כמו כסאך אלהים ורבים כן והטעם שלא יגור מאחי זמרי כי הוא נשיא בית אב ושכרו שתהיה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם ונצח כי הכהנים הגדולים היו מבני פינחס ויתכן שהיו בנים אחרים לאלעזר:

יגומלת אחריו. לאות שמת ואינו אליהו כלל וכבר פירשתיו כי נגיד היה עליהם וגם שהיה בימי פילגש בגבעה:
אשר קנא לאלהיו. מאהבתו את השם גם עשה טובה לישראל ודרך דרש האב כפר ובניו יכפרו:

ידאשר הכה את המדינית. עם ורבים כן:
נשיא בית אב. אחד מחמשת אבות בני שמעון. וראש לבית אבותיו גדול:

טוצור. אחד ממלכי מדין והנה גם מלכי מדין חמשה אבות:

יזצרור. שם הפועל כמו זכור את יום השבת:

יחכי צוררים הם לכם. כי הצרו לכם:
בנכליהם. במחשבתם הרעה מגזרת ויתנכלו אותו:
ועל דבר כזבי. ועוד כי יחשבו לעשות לכם רע בעבור כזבי אחותם: