פרק יט

בזאת חקת. גם זאת הפרשה במדבר סיני נאמרה כאשר צוה השם וישלחו מן המחנה ובפסח היו טמאי מתים. ונסמכה זאת הפרשה בעבור שהיא לכהן:
פרה אדמה תמימה. שלא תהיה קטנה. אמר הגאון כי מי נדה כמו הדבש שיזיק לבעל המרה האדומה ויועיל לבעל הלחה ואין צורך:

גוהוציא אותה. המוציא או בצווי וכן ושחט כי הוא לא ישחטנה והעד לפניו:

הושרף את הפרה. השורף והעד לעיניו:

ועץ ארז. כמו למצורע ושם רמזתי סוד:

זוכבס בגדיו. הכהן השורף:
וטמא הכהן. וכבר ישב טמא ויש אומרי' שיהיה טמא עד הערב שלא יאכל מן הקדשים:

טאיש טהור. איננו הכהן השורף:
למי נדה. פירושו רחוק כמו מנדיכם:

יוטמא עד הערב. ואחר שאמר שיכבס את בגדיו אין צורך להזכיר שירחץ במים:
ולגר הגר בתוכם. בעבור היות ארץ ישראל קדושה כי הכבוד שם:

יאלכל נפש אדם. יהודי או עובד כוכבים:
אדם. ולא בהמה:
וטמא. יהיה טמא והוא פועל עתיד כי הוי"ו השיבו ועל דעתי שהוא פועל עבר:

יביתחטא בו. יסור חטאו בו או כמו תחטאני באזוב ואטהר וידוע כי בסוד החשבון השלישי כמו השביעי:

יגכי מי נדה. יש מפרשים כמו אך במי נדה יתחטא:
לא זורק עליו. על המים:
עוד. תמיד כמו עוד כל ימי הארץ:

ידבאהל. והבית כאהל רק הזכיר הכתוב האהל בעבור היות ישראל באהלים וכן אשר ישחט שור או כשב ועז במחנה:
וכל אשר באהל. מבגד:

טוצמיד פתיל. שנים פתילים:

טזאו בקבר. של אדם:

יזו. לקחו לטמא. הנה פירוש איך יתחטא:

יחאיש טהור. והקרוב להיותו כהן:

כואיש אשר יטמא. וכבר הזכיר כל הנוגע במת בנפש ונכרתה ועתה הזהיר על העצם ועל הקבר:

כאיטמא עד הערב. ולא יטהר עד אשר ירחץ:

כבוכל אשר יגע בו הטמא יטמא. שהוא טמא מת או עצם או קבר:
תטמא עד הערב. ותרחץ: