פרק כז

גוהוא לא היה. חשבו הבנות כי לא יירשו בני הנועדים על ה':
כי בחטאו מת. אמר ר' יהודה הלוי הספרדי כי פי' כי בחטאו מת דבק עם ובנים לא היו לו כאשר יאמר היום בעונותיו אירע לפלוני כך וכך ואיננו רחוק:

דכי אין לו בן. בעבור שאין לו בן:

זכן. אמת או הדבר כן:
והעברת. מה שהיה ראוי שיקח הוא תקחנה הן:

חובן אין לו. הנה אות כי הבן יירש את אביו:

טלאחיו. מאב או מאם:

יאלשארו הקרוב אליו. מכל המשפחה:
וירש אותה. הנחלה וכבר פירשתי דרך חז"ל בפסוק לעם נכרי. ולדעת הנחלו' אם יירש האב או האם את הבן ומה שתירש אשתו צריכים אנחנו לקבלה:

יבאמרו חז"ל כי נסמכה פרשת עלה אל הר העברים לדעת הנחלות כי בקש משה לדעת מי ינחל מעלתו:

ידלהקדישני. דבק עם מריתם והטעם כי מריתם להקדישני וזה הוא על אשר לא קדשתם כאשר פירש:

טזה' אלהי הרוחות. שהוא יודע הרוחות איזה רוח ראוי:
וטעם יפקד. מגזרת פקיד:

יזאשר יצא לפניהם. במלחמה:
ואשר יוציאם. ע"י אחר:

יחאשר רוח בו. וכל איש חי יש בו רוח רק הטעם כמו וחזקת והיית לאיש:
וסמכת את ידך. להראות את ישראל שהוא במקומו ועליו סמך:

כונתתה מהודך. לחלוק לו כבוד לפני ישראל:
למען ישמעו כי הם כבר האמינו בך וכאשר יראו שאתה כבדתו כן יכבדוהו כי ילכו אחרי מעשיך:

כאעל פיו יצאו. על פי אלעזר במשפט האורים וי"א על פי משפט האורים והראשון ישר בעיני:
הוא וכל בני ישראל. בדבר שהיה כלל לכל:
וכל העדה. בדבר שהיה פדט לעדה הם הנועדים באהל מועד: