פרק יז

בזרה הלאה. מהמזבח:
כי קדשו. כי אחר שהקריבום לשם הנם קדושים:

גאת מחתות החטאים. פי' המחתות:
ועשו אותם. האומנים:
רקועי פחים. כמו וירקעו את פחי הזהב:
ופי' כי קדשו כי הקריבום לפני ה':
ויהיו לאות. לזכר ולסימן:

דוירקעום. המרקעים:

הכאשר דבר ה' ביד משה לו. לאהרן וי"א כי לו שב אל קרח והוא רחוק בעיני:

וממחרת. זה היום כי לעולם הוא סמוך:
אתם המתם. הטעם מה ראיה היתה זאת ששבט לוי הוא הנבחר ונבחר אהרן לכהן גדול ויתכן שבתפלתכם או החכמה שידעתם שרפתם המקריבים:

זבהקהל העדה. כל קהלה ואחריה על היא למריבה:

חויבא משה ואהרן. בעבור שראו שנראה הכבוד:

יהרמו. שישבו במקום המרומם במחנה הלויה והוא האהל כאשר פירשתי במלת העלו:
ויפלו על פניהם. להתפלל:

יאאת המחתה. הידועה:
ושים קטרת. ולא אמר הקטרת והמשכיל יבין:
והולך. לשון צווי כמו הושב את אביך ושרשו כמו הוליכי וטעמו הובילי כמו ילך עמך:

טווטעם וישב אהרן. דבק עם הפרשה הבאה ואם נפסקה וכבר הראיתיך רבות כהנה וכהנה וכאשר שב אהרן ונעצרה המגפה דבר השם:

יזמטה. י"א כי מטה לוי איננו מטה האלהים כי כבר היה ניכר ומה צורך לכתוב עליו שם אהרן וי"א כי המטה היה כשאר המטות אין הפרש ביניהם וזה הישר בעיני:
וטעם לבית אב. שבטי ישראל כמו ראובן ושמעון:

יחוטעם כי מטה אחד. בעבור שנחלק השבט לכהנים וללוים:

יטאשר אועד לכם. תמיד:

כוהשכותי. מפעלי הכפל כמו והתמותי (טמאתך) מגזרת וחמת המלך שככה וטעם והשכותי. כדרך בני אדם למצוא מנוחה ומטה לוי בתוך השנים עשר והנה יוסף במטה אחד:

כגלבית לוי. מטה משרת עצמו ואחר עמו מטה אהרן מטה לבית לוי:
ויגמול. מגזרת ויגדל הילד ויגמל ורבים אמרו בעבור שקדים כי המטה היה ממין האילן ואינה ראיה ודרך דרש כי שקדים כמו כי שוקד אני:

כדויראו. מכתב יד כל אחד:

כזויאמרו בני ישראל. די לנו שגוענו ואבדנו והנה עוד כל הקרב אל המשכן ה' ימות כמות השרופים ומי יתן ותמנו לגוע אז אמר השם לאהרן שהוא הנגיד על שבט לוי להזהירו שלא יכשילו הלוים את ישראל. וטעם לאהרן על יד משה או כאשר הוא כי גם אהרן נביא היה גם זאת הפרשה לאות כי במדבר סיני היתה כאשר הוקם המשכן ונבחרו הלוים ונפסלו הבכורים: