פרק יד

אאת קולם. פעול למלת ותשא גם ויתנו:

בוילונו. מבנין נפעל מהפעלים השניים הנראים לנפעל שלם:

גשוב מצרימה. שם הפועל כמו לא אוכל קום ומלך אלקום עמו:

הויפל משה. ברצונו:

וויהושע בן נון. הזכירו משה בתחלה לגודל מעלתו:

טכי לחמנו הם. נאכלם כלחם וכן אוכלי עמי אכלו לחם:
סר צלם. כי הגבור אם אין לו מגן שיגן עליו ויהיה צל לו לבו ירא:

ילרגום אתם. יהושע וכלב:

יאינאצוני. כמו יכעסוני ורבים חביריו:
וטעם בקרבו. לשון שהיו בתחלה לב אחד לטוב:

יגושמעו מצרים כי העלית. טעמו ואשר העלית ואחר שאמר ושמעו ואמרו אל יושב הארץ הזאת היא ארץ כנען פירש מה שמעו על כן פעם אחרת שמעו כי אתה ה' כבודך בקרב העם הזה:

ידאשר עין בעין. על הכבוד שראו הזקנים או על מראה כבוד ה' לעיני בני ישראל והוא הנכון:
נראה. פעל עבר וטעמו נראת אתה ה' וכן ונאשאר אני וכן כי אומלל אני בעבור היות הלמ"ד בפת"ח גדול:
עמד עליהם. בשבתם:

טוואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך. מצרים גם כנענים גם אחרים:

טזיכלת. שם כמו עד יבושת המים ואיננו לשון מדה כדרך הדרש:
וישחטם במדבר. הטעם ויהרגם ואמר וישחטם בעבור המדבר כי שם ירעו הצאן:

יזיגדל נא. קרוב מאריכות אפים כי כל מי שהוא ארך אפים יש לו כח גדול לשבור כעסו והעד כאשר דברת שאתה ארך אפים ואלה המדות פירשתים בפרשת כי תשא:

יטסלח נא. אחר שמצאנו שאמר אם יראו את הארץ אחר סלחתי כדברך ידענו כי מלת סלח נא אריכות אף וכן ונסלח לו עד שיעשה תשובה שלימה:
כגודל חסדך. בעבור חסדך הגדול:
וכאשר נשאתה. כטעם נושא עון:
ועד הנה. עד המקום הזה או מיום שיצאו ממצרים ועד זה היום כי יש הנה שם המקום כמו באו הנה הלילה גם סימן זמן כמו ולא ראיתיו עד הנה וכבר פירשתיו:

כאחי אני. טעמו כאשר אני חי כן יהיה דברי קיים:
וימלא. וכאשר מלא כבודי את כל הארץ והקרוב שהוא לעתיד וטעמו זה אעשה כדי שיודע כבודי בעולם:

כבזה עשר פעמים. הטעם רבים והזכיר עשר בעבור היותו סך חשבון כי הוא סוף האחדים וראש העשרות שהם במחברת השנית:

כגוכל מנאצי. מבניהם:

כדועבדי כלב. הזכירו לבדו בעבור ויהס כלב והלוים והכהנים אינם בכלל השבועה כי לא הלך מהם נשיא מרגל ועוד לכל פקודיכם לכל מספרכם אף על פי שלא היו הכהנים גם הלוים הם רבים:
רוח אחרת. כנגד התרים:
וימלא אחרי. רדף אחרי דברי ומלא אותו שהארץ טובה מאד ואין דבה:

כהוהעמלקי והכנעני. הוא האמורי כי כל אמורי הוא כנעני ולא חשש הכתוב להפרישו בעבור העמלקי שהוא מבני שם וכנען שהוא אבי האמורי מבני חם וכן וירד העמלקי והכנעני והעד ויצא האמורי ולא הזכיר העמלקי כי האמורי הוא העיקר:
יושב בעמק. לארוב לכם ויש אומר אף על פי שהעמלקי והכנעני יושבים בעמק פנו דרך ים סוף ולא תפחדו והנה ישראל לא עשו תשובה על כן דבר השם:

כטפגריכם. הגופות:
הלינותם. מגזרת וילונו על משה:

לנשאתי את ידי. כלשון בני אדם כי השמים למעלה:
כי אם כלב. הקדים כלב כי הוא הקדים ויהס:

לבופגריכם. שהם אתם:

לגיהיו רועים. כי מנהג הרועה שלא יעמוד וינוח במקום והעד כאהל רעי:
זנותיכם. שזנו מאחרי ואמרו נתנה ראש:

לדאשר תרתם. בציווי:
את תנואתי. אניא דברי או מי יניאני והטעם שישבור את שבועתי כמו ואם הניא:

לההנועדים עלי. שאמרו לרגום באבנים עבדי השם בעבור שאמרו כבוד השם:
במדבר הזה. יתום קץ כל אחד ששם קץ כל אחד:
ושם ימתו. כלם קרוב מהקץ:

לווילינו עליו פועל יוצא לשנים פעולים:

לזוימתו. כמו מתו:
במגפה כלם יחד:

לחויהושע בן נון. דברי משה קודם כלב:

מאוהיא לא תצלח. העליה אל ראש ההר לא תצלח או העברת פי השם אין בה הצלחה:

מגכי על כן שבתם. הואיל ושבתם כמו כי על כן לא נתתיה:

מדויעפילו. מגזרת עפל ובחן והטעם שעלו אל העפל:

מהויכתום. אמר רבי משה הכהן הספרדי ז"ל כי היה ראוי להיותו ויכיתום וכן וידביקו גם המה והנכון בעיני שהוא מפעלי הכפל והיא מלה זרה:
עד החרמה. שם מקום ויש אומרים עד שהחרימום: