פרק יא

אויהי העם. נסמכה זו הפרשה כי אחר שנסע הארון מהר סיני חנו בקברות התאוה והנה ספר מה שאירע שם:
כמתאוננים. מגזרת און וכן מחשבות אונך:
וטעם וישמע ה'. שדברו דברי און:
ותאכל. מלעיל כמו ויאמר ובמוכרח מלרע הפך הלשון רק כן מצאנו:

בויצעק העם אל משה. בפיוס:
ותשקע האש. כטעם ותכבה ואין לו אחר:

גתבערה. עוד אפרשנו:

דוהאספסף. שנאספו אל ישראל ואינם מהם והם ערב רב והמלה כפולה כמו סחרחר חמרמרו:
וישובו ויבכו. אחר התאוה:
גם בני ישראל. עמם:

ההדגה. שם המין:
חנם. בזול כאילו היא חנם:
הקשואים. באל"ף תחת ה"א מקשה כמו ועמי תלואים ורבים כן:
אבטיחים. ידוע מלשון קדר ואין לו ריע במקרא:
חציר. הירקות שהם עשב השדה וכן המצמיח הרים חציר והנה הוא שם כלל והמתרגם ארמי אמר שהוא שם פרט גם הוא נכון:
הבצלים והשומים. ידועים והם קרובים בלשון קדר:

ונפשנו יבשה. היא הנפש המתאוה הנטועה בכבד:
אין כל. חסרנו כל דבר:
עינינו. כי מן השמים ירד:

זוהמן. ספר הכתוב חסרון דעת המתאוין כי המן היה כזרע גד והוא קל ללקוט והיה נראה כי הוא לבן ועוד כי יוכלו לאכלו כאשר היה גם לטחנו ברחים ולעשות עוגות או לדכותו ולבשלו בפרור ויש לו טעם נכבד כמו לשד השמן ועוד היה יורד על מקום נקי אחר שירחץ הטל את המקום:
כזרע גד. סמוך כמו נטע שעשועים:
גד י"א כסברתא וי"א חרדל מגזרת גדין ואנכי לא ידעתי:

חשטו העם. מגזרת משוט בארץ וזה יורה כי לא היה נופל זה עם זה רק מפוזר ומפורד:
ברחים. של היד ולא יתכן להפריד זה השם כי משנים יהיו הרחים:
במדוכה. עץ או אבן שידוכו בה גם יתכן שיעשו עוגות מאשר ידוכו:
עוגות. כמו ועשי עוגות:
לשד. י"א כי הלמ"ד נוסף כלמ"ד שלאנן ושלו והיה ראוי להיות השמן מלרע בעבור שהוא תאר השם והנכון בעיני שהלמ"ד לשד שורש כמו נהפך לשדי והוא הפך בחרבוני קיץ והיא הלחה הנכבדת העולה למעלה מכל שמן ויהיה השמן מלעיל כמשמעו:

יבוכה למשפחותיו. שהתחברו המשפחות לבכות כאשר יעשו בבכותם על מת:
איש לפתח אהלו. בפרהסיא:
ובעיני משה רע. פעל עבר או תחסר מלת היה:

יאלמה הרעות לעבדך. הכתוב דבר על הבא במהרה:
ולמה לא מצאתי חן בעיניך. כאשר אמרתי שלח נא ביד תשלח:
ומלת מצתי חסרת אל"ף ורבים כמוה כי אין תימה לחסרון המלך יהו"א:

יבהריתי. האני אמם:
. ילדתיהו. או אני אביהם כמו ילד את שלח:
שאהו. עד בואו אל האדמה:

יגמאין. במ"ם שם מקום ובלא מ"ם כמו לא ונמצא מלת הן אתם מאין:

ידכי כבד. פעל עבר כמו כי זקן יצחק או יחסר הוא:

טואת. לשון זכר ונקבה כמו לך גם בך ועמך ואתך ואתה לשון זכר לבדו:
הרגני. כמו המיתני זה עשה לי בצדקתך ובעבור פיוסי וזה טעם ואם מצאתי חן בעיניך:
ואל אראה. עוד ברעה שאני בה ואין צורך לתקון הסופרים:

טזאספה לי. מלה זרה ויתכן שהיתה כן בעבור אות הגרון וכן ערכה לפני התיצבה:
ושוטריו. כי יש זקנים שבאו בימים ואינם ראוים להיות שוטרים גם יש שוטרים ואינם זקנים:

יזוירדתי. הכבוד ירד באש בתוך הענן:
ודברתי אתך שם. וכאשר תשמע את הקול ישמעו גם הם:
ואצלתי. כטעם אקח מאשר אצלך ודע כי הרוח כמו החכמה ואם תנתן מחכמת ראובן לשמעון לא תחסר חכמת ראובן רק נשארה כאשר היא והמשל בנר:

יחהתקדשו. נמצא לשבח ולגנאי לשון התקדש וכן היקדש שהוא לשון טומאה:

יטולא יומים. כפל:
חמשה ימים. כנגד אצבעות היד האוכלים:
עשרה. כפל בשתי ידיו גם עשרים כמשל האומרים יאכל כל מה שיאכל באצבעות ידיו ורגליו:

כחדש ימים. פירשתיו שישוב ערך הלבנה באורה כאשר היתה וכן שנתים ימים:
וטעם מאפכם. כי הריח באף ויצא הריח ממנ' ולא ימצא:
לזרא. באל"ף תחת ה"א כמו קראן לי מרא כי אותיות אהו"י מתחלפין וטעם לזרא. הוא דבר זר נתעב לתולדת שלא הרגיל אדם בו:

כאשש מאות אלף רגלי. ואין צורך להזכיר הפחותים. ורבים פירשו זאת הפרשה לטעמים רבים יש אומרים כי משה אמר מה שיאמרו לו ישראל בעת שישאלו מה הוא הבשר והתשובה שיאמר להם אין לכם צורך לשאול היד ה' תקצר. ולא אדע למה הצרה הזאת רק הדבר כמשמעו כי משה לא ידע כי השם יחדש אות או מופת כי אם להצדיק נביאו כאשר אפרש:

כבומצא להם. כדברי המתרגם ארמית ומה נכבד דרש קדמונינו במלת ישחט על הבהמה ויאסף על הדג:

כגהיקרך. כמו ויקר מקרה:

כדויצא משה. מאהל מועד:

כהויאצל. על דעתי מהבנין הכבד הנוסף:
וי"ו ויתנבאו כפ"א רפה בלשון ישמעאל:
ולא יספו. פעם שנית וכן קול גדול ולא יסף ולא יסף עוד לדעתה ואין מדקדוק הלשון להיותו מגזרת פן תספו בכל חטאתם אמרו חכמים ז"ל שלקח משה מכל שבט ששה והנה שנים ושבעים ובעבור שאמר לו השם שבעים איש הניח השנים וזה נכון:

כווהמה בכתובים. בתחלה:
ולא יצאו. ממחנה ישראל אל אהל מועד:

כזוירץ הנער. בה"א הוא הנודע לשרת משה חוץ מיהושע כי שרות יהושע איננו כשרות כל נער:

כחמבחוריו. יש אומרים שפירושו מבחרותו והטעם שלא אמר כדברי זקן ויש מדביקים מבחוריו עם משרת משה והטעם ששרת אותו מיום שהיה בחור וזה איננו נכון כי זה המעשה היה בשנה השנית והנכון בעיני שהוא מבחוריו הוא מהמובחרים לשרת משה כי אחרים יש עמו ודע כי מלת בחור בלשון רבים פעם תשתנה ופעם לא תשתנה וכן מלת סריס אולי הם שני משקלים:
כלאם. נפתח הלמ"ד בעבור אות הגרון הבא אחריו:

כטונפתחה ה"א המקנא. והיה ראוי להיותו בשו"א ובפת"ח ובעבור היותו תחת המ"ם שוא נע ושני שואים נעים לא יתחברו לעולם:
ומלת מי יתן. כשואל חפץ בדבר כאומר מי יתן לי זאת השאלה והחפץ:

לויאסף משה. הלך בלווי עם הזקנים לחלוק להם כבוד:

לאורוח נסע. יום שני:
ויגז. כרת כמו גזי נזרך ומגזרת וגז צאנך:
וטעם ויגז. שהיו בשפת הים רבים כחול והנה גזז מהם ומלת ויגז מפעלי הכפל כמו ויחם בשר הילד:
ויטש. כמו ויפרוש והטעם כדבר נטוש אין כח בו לסור וכן והנם נטושים על פני כל הארץ:
סביבות המחנה. בלבד גם הטעם שהיה כאמתים בכל מקום גבוה או שפל:

לבוישטחו. כמו ויפרשו וכן שטחתי אליך כפי ואם הם שני בנינים:

לגמכה רבה. דבר היה:

לדויקרא. הקורא או משה:
קברו. הקוברים כמו ויאמר ליוסף:

להנסעו העם חצרות. אל חצרות דרך קצרה:
וטעם ויהיו בחצרות. דבק עם ותדבר מרים כי בעבורה ישבו שם כי כן כתוב: