פרק יח

אאת עון המקדש. שהוא מבית לפרכת והטעם אם לא תשמרוהו העון עליכם:
וטעם ובית אביך. כי הם נושאי המקדש:
את עון כהונתכם. אם לא תשמרו הכהונה העון עליכם:

בשבט אביך. הוא לוי וחז"ל פירשוהו כמשמעו ולפי דעתי מה שפירשתיו כאילו אמר מטה לוי שהוא שבט אביך:
וילוו. כמו ונספחו וכן ילוה אישי והנה הלוים נלוים בשמם:
ואתה ובניך אתך. תשבו לפני אהל מועד לבדכם ולא הלוים:

גגם הם גם אתם. דרך המקרא כן כמו משל בנו גם אתה גם בנך והטעם כי זה כמו זה:

דוטעם ונלוו עליך. שלא תצטרכו לזר שהוא ישראל:

זעבודת מתנה. והזר מהכהנים אפי' לוי ועולת שמואל שהוא לוי איננה טענה כי היא היתה הוראת שעה כמעשה גדעון:

חלמשחה. פירשתיו:

טמקדש הקדשים. כי יש קדשים קלים:
מן האש. כל מה שיקדישו ממנו כי אשה כמו אש והה"א נוסף:
לכל מנחתם. אחר אשר יקדיש האזכרה ממנה ואמורי החטאת והאשם:
אשר ישיבו לי. פי' כי תמעול מעל והנה המנחה והחטאת ואשם קדש קדשים כנגד השלמים:

יבקדש הקדשים תאכלנו. אפי' בקדש הקדשים שהוא אהל מועד ונקרא קדש הקדשים כנגד חצר המשכן:

יאמתנם. בחסרון תי"ו כמו הולך (נ"א עובר) בשוק אצל פנה שהוא פנתה או הם שני משקלים:

יבחלב יצהר. הנכבד והמוטב שהוא הקצף כי יצהר מענין צהור ושרשו צהר והוא חלב שמן זית:

יגבכורי כל אשר בארצם. בכורי כל פרי האדמה:
וטעם כל טהור בביתך יאכלנו. להזהיר על אלה החלבים כי כל טהור בביתך יאכל אותו על חזה התנופה ועל שוק התרומה ומה שיחרים הישראלי שלא יאכלנו כי הוא לשם ואתה תאכלנו:

טואך פדה תפדה. פירוש תקח פדיונו וכן בכור הבהמה הטמאה תפדה:

טזופדויו. שב אל בכור האדם לבדו:

יזלא תפדה כי קדש הם. לא תקח פדיונם ורבים פירשו שפדה לישראל והפך זה כל הבכור שאמר תאכלנו והסימן לכהן מי שהוא חייב לאכלו:

יטברית מלח. ברית כרותה מגזירת ארץ פרי למלחה ומקום המלח כמו נכרת שלא יעלה בו צמח כלל וכן גפרית ומלח:

כאחלף. כמו תמורה:

כבולא יקרבו עוד. בעבור עדת קרח:

כגועבד הלוי הוא. בעצמו ויש אומרים כי הוא פעול ואיננו נכון כי את עבודת אהל מועד הוא הפעול:
והם ישאו את עונם. אם לא ישמרו והנה המעשר נחלתם ע"כ אמרתי:

כהוידבר ה' אל משה. ולא אל אהרן בעבור תתם מעשר מן המעשר לאהרן:

כזוכמלאה. פירשתיו:

כטמכל חלבו. מהטוב שבו וכן ואכלו את חלב הארץ:
את מקדשו. כי המעשר הוא הקדש:

לוטעם בהרימכם את חלבו. וכבר הזכיר הכתוב זה לדבק אחריו ואכלתם אותו והטעם שהוא אסור לכם לאכול ממנו עד שתרימו חלבו ממנו ואחר שיחשב לכם אז תאכלוהו בכל מקום טהור:

לבולא תשאו עליו חטא. טעמו כאשר תרימו לא תשאו עליו חטא ובתתכם מקדשו ממנו יהיו קדשי בני ישראל שמורים ואם לא תעשו כן תשאו חטא שעברתם על המצוה וחללתם קדשי בני ישראל בעבור שאכלתם אתם מקדשו: