פרק ז

אונשל. הנו״‎ן שורש והוא מגזרת כי ישל זיתך:

דכי יסיר את בנך. שב אל בנו הנזכר והוא שלא תתן בתך לבנו או לא תקח הבת הנזכרת:

הכי אם. רק כה עשו להם כטעם כי עם קדוש אתה ולא תתגאל בדברי הכותיו' המצויירו' במצבות ואשרים:

וסגלה. פירשתיו והוא דבר נחמד לא ימצא בכל מקום כמוהו וכן וסגול' מלכים:

זחשק ה' בכם ויבחר בכם. ולא באחרים:

חומשמרו. שם הפעל:

טהוא האלהים. הטעם זה הוא האלהים באמת שיש לו כח והוא נאמן והטעם בעבור השבוע' כי יש נאמן ואין בו כח למלאו' שבועתו ויש בעל כח שאיננו נאמן:
שומר הברית והחסד לאוהביו. אין למעלה מהם:
ולשומרי מצותיו. אחריהם. או פירושו אוהביו בלב הם שומרי מצותיו בפה ובפעל:
לאלף דור. טעה האומר כי בשלשים אלף וששת אלפים ישוב גלגל המזלות כי הנה נמצא' המעל' בשבעים שנה וטעם אלף עד אין קץ:

יומשלם לשונאיו. לכל א' משונאיו כמו וצדיקים ככפיר יבטח:
אל פניו. הטעם לעצמו. וי״‎א כמו בפניו בכעסו והטעם כי ישלם לשונאיו בעבור ששנאו האמת:
להאבידו לא יאחר לשונאו. י״‎א כי הטעם ישלם לרשע גמול טוב שעשה בעוה״‎ז ולא יאחר לתת לו בעוה״‎ב והנכון בעיני שהוא כנגד אוהביו שהם עומדים לאלף דור שונאיו יאבדו והוסיף לא יאחר שיחשוב שיעמוד בנו או בן בנו כטעם על שלשים ועל רבעים:

יאושמרת. הטעם כאשר השם שומר הברית שמור אתה מצותיו:

יבעקב. כמו לעולם עקב שכר באחרונה וטעם הפסוק הראשון שומר הברית ששמר ברית אברהם ואתם אם תהיו מאוהביו ישמור עוד הברית ואם היית מאוהביו ואהבך וברכך והרבך זה פירוש הברית והחסד:

יגפרי בטנך. הבנים ובטן רמז:
ופרי אדמתך. הזכיר דגן תירוש ויצהר שהם עיקר:
שגר. פירשתיו:
אלפיך. כמו אלופינו מסובלים:
ועשתרות. כמו עדרים ומפרש גדול היה בספרד והוציא טעם למה קראו העברים הבקר בשם אלף והצאן בעשתרות וכן היה מפרש הבעלים ועשתרות בעל המזל הצומח והעשירי ועוד לא די שיברך פרי בטנך כי לא יהיה בך עקר שאין זרעו מוליד וכן בבהמתך כי עוד תהיה בריא מכל מין חולי ידוע להיות כמנהג העולם וכל מדוי. שהיו חוץ המנהג:

טזואכלת. מצוה הוא לכלותם כאוכל לחם והעד לא תחוס עינך:
כי מוקש הוא לך. כל אחד מאלהיהם:

כהצרעה. חולי בגוף מגזרת צרעת:

כאלא תערוץ מפניהם. רק תערוץ מהשם שהוא אל גדול ונורא:

כבאמר הגאון כי פן תרבה עליך סי' לזמן שינצחום ואין צורך וכבר פירשתיו:

כדהשמדך. שם הפעל ואם הוא בחירק יתכן היות כמוהו השאיר לו שריד והעד אותם שהוא הפעול:

כהכסף וזהב שעליהם או ממון תקח לעזבם:
תוקש. הוי״‎ו תחת יו״‎ד יקושתי לך: