פרק יז

אלא תזבח לה' אלהיך. הנה כאשר הזכיר האשרה והמצבה הזכיר כי גם הוא אסור לזבוח לשם כל בעל מום:
כל דבר רע. פירוש מום:
כי תועבת. כטעם הקריבהו נא לפחתך ויש עונש לזבחו ואין עונש לאשר איננו זובח כלל חוץ מהחיוב:

בכי ימצא. בקרבך ואחר שהזכיר האשרה אצל המזבח שהיא בפרהסיא לכל שב להזהיר על היחיד על עבודת גילולים:
. לעבור בריתו. הפך להעמידו. דקדוק וישתחו. בספר היסוד:

גאלהים אחרים. פסילים מעשה בני אדם:
ולשמש ולירח ולצבא השמים שהם מעשה אלהים:
אשר לא צויתי. לעבדם ואם הם מעשי:

דודרשת היטב. מאד מאד וכן היטב חרה לי והוא מעט רחוק מגזרת טוב:

הוסקלתם באבנים. זה או זאת כמו באש ישרפו אותו ואתהן ובעבור שאמר והוגד לך בסתר ושמעת הדבר בגלוי הוצרך לפרש אע״‎פ שהוגד לך ושמעת לא יומתו רק ע״‎פ שנים עדים:

ואו שלשה עדים. מקבלים עדות שנים על דעת הגאון והנה לא פירש בתורה אם תקובל עדות השאר והאשה ועדות אויב המת ויש אומרים אם היו שני עדים מכחישים שני' עדים השלישי יכריע לזכות או לחובה ויש אומרים שנים עדים מהחכמים ושלשה מהאחרים וגם אנחנו צריכים בעל כרחנו לדברי הקבלה:

זיד העדים. יד כל אחד מהעדים וכן וימס לבב העם ורבים כן:
ובערת. פירשתיו:

חכי יפלא ממך דבר. עם השופט ידבר בעבור היות עדות שנים להמית המת וזה פי' בין דם לדם בין דם נקי לדם חייב:
ומלת יפלא. כמו היפלא מה' דבר ושם מפורש:
בין דין לדין. בממון:
בין נגע לנגע. כמו פצע וחבורה והכלל דברי ריבות:
וקמת ועלית. פירשתיו:

טהכהנים הלוים. כאשר פירשתי כי יש כהנים שאינם מייחוס לוי:
ואל השופט. הוא המלך שכתב משנה התורה מיד הכהנים:
ואל השופט. במקום שיהיה:

יאעל פי התורה אשר יורוך. בדבר המופלא:

יבומת האיש ההוא. בית דין ימיתוהו והטעם וכל ישראל ישמעו ויראו וכאשר הזכיר השופט באר המשפטים שהוא חייב לשמרם:

טושום תשים. רשות:
אשר יבחר ע״‎פ נביא או משפט האורים והטעם לא אשר תבחר אתה:
לא תוכל. מדרך האמת:
לא אחיך שאיננו ממשפחת ישראל ולא אדומי אע״‎פ שכתוב בו אחיך ובעבור כי הסוסים בימים ההם היו מוציאים ממצרים והעד דברי שלמה ותצא מרכבה ממצרים והנה יצטרך למען הרבות סוסיו שיחטיא העם לשוב אל מצרי' וזה דבר ברור כי השם גאלם משם ובשובם יחללו השם ואורי' הנביא בסכנת הנפש ברח לשם גם ירמיהו בעל כרחו הלך לשם:

טזלא תוסיפון. מצוה היתה ולא נכתבה ויש אומרים מטעם לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם וזאת דרך אחרת:

יזולא יסור לבבו. כי ילך אחרי תאותו:
וכסף וזהב לא ירבה לו. שלא יעניש את ישראל והנה שלמה שנתן הכסף כאבנים בירושלים מרוב אהבתו לממון התרעמו עליו ישראל ואמרו אביך הכביד את עולנו ויש אומרים בעבור הבנינים התרעמו ואין זה אמת כי הגרים בנו הבית כי כן כתוב והנה אדוניהם שהי' על המס רגמוהו במותו:

יחוהיה כשבתו. בתחלת מלכותו:
משנה. נסחה שנית:

יטוהיתה עמו. התורה:
וקרא בו. בספר:
ליראה. הוא בעצמו:
לשמור את כל דברי. כי הוא יתקן המעוותים בכחו:

כלבלתי רום לבבו. אם היה חפשי מהמצות:
ולבלתי סור. כי אם לא ילמד לא ידע מה המצוה ושכרו למען יאריך ימים: