פרק ד

אמלמד אתכם לעשות. כי עיקר הלמוד לעשות המצות:
למעז תחיון. כי עובדי פעור נשמדו:
וירשתם. בעבור שנח ונעלם היו״‎ד בשבר הוי״‎ו נשבר עי״‎ן הפעל ואפס על משקלו:

בלא תוספו. מדעתכם ותחשבו כי היא עבודה לשם ג״‎כ לא תגרעו ואשר אמרתי למען תחיו אין צורך לעדים כי עיניכם הרואות:

גבבעל פעור. בעבור בעל פעור ורבים כן ומי שלא עבד בעל פעור הנו חי:

הוטעם למדתי אתכם. אחר שאמר אשר אנכי מלמד אתכם להוסיף כאשר צוני ה' כי המצות הם מצותיו שתעשו בארץ שיתן לכם השם לירושה ועוד כי יש לכם תפארת במצותיו על כל הגוים והטעם כי עיקר כל המצות יבינם המשכיל וידע למה נתנו:

זכי מי גוי גדול. שיש לו אלהים שיהיה קרוב אליו שיענהו תמיד בכל אשר יבקש ממנו בחכמה גם אין גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים בשקול הדעת כמו ישראל:
וטעם גוי גדול. בעבור חכמי לב יראי ה':

טרק השמר לך. הטעם אם תשכח כל דבר אל תשכח יום אשר עמדת בסיני:
אשר ראו עיניך. זהו וכל העם רואים את הקולות:

יוטעם כל הימים אשר הם חיים על האדמה. כי השם ידע שלא יוכלו לעשות מצותיו כראוי והם בארצות המושלים בהם:

יאלב השמים. באמצע כנגד הרואים וכן בלב ים:

יבזולתי קול. ששמעתם. כי הקול איננו נראה בעין וכבר פירשתי וכל העם רואים את הקולות:

ידוטעם ואותי צוה ה'. כי בסיני צוה השם למשה את כל החקים והמשפטים רק הגידם לישראל בשנה השנית. ופעם אחרת ובשנה הארבעים. ואחר שלא ראיתם כל תמונ' השמרו לכם פן תשחיתון מה שראיתם והטעם האמת או דרכיכם:

טזפסל. דבר נקצב כמו ויפסלו בוני שלמה:
זכר או נקבה. בגוים ידועים. גם יש גוים סוגדים ועובדים כל בהמה שיפגעו בתחל' יומו וי״‎א להוריד כח עליונים כצורת עקרב לנשוך והצורות הארבעים ושבעה הנשארות:

יטהשמש והירח. שהם המאורות הגדולים ואחר שאמר ואת הככבים באר בשם כלל כל צבא השמים ככבי לכת שהם ככבי אור וכל המזלות והצורות:
ונדחת. כאדם שידחה ויפול:
אשר חלק. דבר מנוסה הוא כי יש לכל עם ועם ככב ידוע ומזל וכן יש מזל לכל עיר ועיר והשם שם לישראל מעל' גדול' להיות השם יועצם ולא ככב להם והנה ישראל נחלת השם:

כאוטעם וה' התאנף בי. בעבור שאמר ויוצא אתכם להיות לו לעם נחלה בארץ שתעבדוהו רק אני לא אראה בטובה הזאת:
על דבריכם. אתם סבבתם שלא אכנס לארץ כאשר פירשתי:

כגהשמרו לכם ועשיתם פסל. וכבר אמר כזה והטעם להוסיף אש אוכלה על כן אנכי מצוך:
תמונת כל. כל דבר:
אשר צוך. כאשר צוך או מלת צוך שלא לעשות כמו ועל העבים אצוה ויש אומר על צורת הככבים וזה רחוק בעיני:

כדאש אוכלה הוא. בלי כ״‎ף הדמות והטעם כאש אוכלה הוא:
אל קנא. לעבודת כוכבים וקנאתו תאכל כאש שלא תעזוב שורש וענף:

כהכי תוליד בנים. אמר אל קנא ואחר כן באר מה יקרה להם אם יעשו פסל:
ועשיתם הרע. בשאר המצות כמו לרצוח ולנאוף:

כוהעידותי בכם היום. י״‎א כי טעם עדות שמים וארץ המלאכים ובני אדם ואחרים אמרו על הגשם כטעם את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה והנכון בעיני להיותם עדים שיראום תמיד הם ובניהם כי הם עומדים כטעם כימי השמים על הארץ וכן שמעו הרים את ריב ה'. וכן האבן הזאת תהיה בנו לעדה ושמא יטעון טוען כי שמים כעשן נמלחו וחביריו הטוען ער ולבו ישן:
תאבדון. כמו תלמדון בעבור שאיננו סמוך:

כזמתי מספר. פירשתיו:

כחיראון וישמעון. הזכיר הארבעה הרגשו' ואין צורך להזכיר החמישי' כי היא עבה מכולם ועוד כי היא שורש חיי הגוף ואל תתמה על מלת ובקשתם ומצאת כי ידבר לרבים ולגוי אחד או לאדם אחד:

כטבכל לבבך. עוד אפרשנו:

לאירפך. הפך יחזקך:

לבכי שאל נא. לימים. שאל עתה:
למן היום. הלמ״‎ד נוסף וכן רבים או היא דרך צחות:
ולמקצה השמים. רמז לאויר כאשר פירשתי שיש לו קצוות:
הנהיה. בימיו:
או הנשמע כמוהו. ומה הוא ששמע עם:

לדאו הנסה אלהים. י״‎א שהוא לשון חול וחלילה חלילה רק לשון קדושה:
הנסה. כדרך בני אדם כדי שיבינו השומעים:
במסות. שם כלל או טעמו במסות שהיו באותות כמו ויעש האותות לעיני העם:
ובמופתים. עשר מכות וכתיב ומשה ואהרן עשו:
ובמלחמה. יתכן על הריגת הבכורים ושפטים באלהי מצרים:
וביד חזקה. שיצאו ישראל ביד רמה ובזרוע נטויה על טעם בעמוד אש וענן:
ובמוראים גדולים. טביעת פרעה וחילו עם בקיעת הים לישראל:
במצרים. באנשי מצרים:

לההראת. מבנין שלא נקרא שם פועלו והטעם כי כל אלה הראך האלהים עד אשר תדע כי הוא האלהים לבדו:
וטעם אין עוד. כאשר רמזתי בפירוש קהלת בפסוק וגבוהים עליהם על כן מלת אין עוד:
ומלת אלהים פירשתיה בפרשת וישמע יתרו כתוב וידבר אלהים והאלהים יעננו בקול בא האלהים אשר שם האלהים כי המדבר הוא אלהים כי יש מי שלא יבין דרך קצרה והוא סוד עמוק:

לוליסרך. על כן השמיעך את קולו שתירא ממנו כאשר אמרו ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות והנה פחדת בעבור העינים והאזנים ועוד לדבר אחר השמיעך את קולו בעבור כי אהב את אבותיך הם השלשה:

לזויבחר בזרעו. רמז ליעקב כי אם אמר בזרעם יכנסו עמנו שמנה גוים:
ויוציאך בפניו. בכעס שכעס על מצרים וי״‎א כמו ומלאך פניו הושיעם ולפי דעתי שהוא כמו ופניך הולכי' בקרב:

לחכיום הזה. קרוב מהיום הזה והאמת שהוא רמז על אשר נחלו ארץ ב' מלכי האמורי כי ראובן וגד וחצי שבט מנשה ישראל יקראו וכן כתוב כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו ואינו דבר עתיד כאשר פירשוהו רבים והעד למכה מלכים גדולים במזמור הודו לה' כי טוב ולא הזכיר רק סיחון ועוג ואמר נחלה לישראל עבדו ואחר שאמר כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו אמר טעם נכבד כי הראשון הראי' ממרא' העין ובשקול הדעת ובחכמת הלב תדע כי השם הוא לבדו אלהים בשמים ממעל שהם ממעל בן אדם ועל הארץ שהיא תחתיו והעד כי כן פי' והיו שמיך אשר על ראשך נחשת ואחר שראית הנוראות והשבות אל לבבך אתה חייב לשמור מצותיו גם הוא טוב לך ולבניך אחריך:

מאאז יבדיל משה. הטעם ביום שיבדיל משה אלה הערים אז אמר דברי הברית:

מובעבר הירדן בגיא. הוא הר העברים קודם נסעם אל ערבות מואב אע״‎פ שהר העברים הוא בארץ מואב: