פרק כז

אויצו משה. בצווי השם:
וזקני ישראל. אמר כן להקל וכן רבים וכבר הזכרתים:
שמור את כל המצוה. ומה היא והקמות לך אבנים גדולו' להכיל התורה ויאמר הגאון ז״‎ל כי כתוב עליהם מספר המצות כמו הכתובות בהלכות גדולות בענין אזהרות ויפה אמר:

בוטעם בשיד. שיעמדו:

גלמען. כי השם יעזרך אם החלות לשמור מצותיו וזאת המצוה הראשונה לביאתם לבנות להם מזבח חדש להודות לשם שהחלו להיותם בארץ:

חבאר היטב. הכתיבה:

טוידבר משה והכהנים הלוי. כאשר כתוב וזקני ישראל והעיקר משה:
הסכת. פירושו לפי מקומו כי אין ריע לו:
היום הזה נהיית לעם. שיכרות עמך ברית:

יושמעת. היום בקולו:
ועשית את מצותיו. לעתיד:

ידוטעם הכהנים הלוים. כי הם האומרים ארור האיש. על הברכה בני הגבירות ועל הקללה בני השפחות ואם יחסרו שנים ובני לאה רבים ונלקחו הגדול והקטן:
וענו. כמו וענית ואמרת וחז״‎ל אמרו כי טעם לברך ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וכן הכל ועל דרך הפשט הברכה היא ברוך אתה בעיר והקללה הפך זה. והעד בספר יהושע:

טווטעם להזכיר אלה י״‎א עבירות בעבור שיוכל לעשותם בסתר והעד ושם בסתר כי אם יעשה בגלוי יומת וכן מכה רעהו בסתר והחל מהעיקר שהוא בינו ובין בוראו ואחר כן בינו ובין אבותיו כי מי ידע אם יקלה אותם:

טזמקלה. לשון קלון פועל יוצא:

יזמסיג גבול רעהו. כי הוא דבר נסתר ומשגה עור ג״‎כ לא יוכל לפרסם מי שהשגהו:

יטמטה משפט גר יתום. כי אין להם עוזר והנה גם הוא בסתר והזכיר הגר גם היתום והאלמנה כי אם יטה הדיין משפט אחרים יערערו עליו ויפרסמוהו והגר והיתום והאלמנה אין להם כח. ושוכב עם אשת אב ואחות וחותנת אינו נחשד להתייחד עמה על כן הוא דבר נסתר ואין כן שאר העבירות:

כאעם כל בהמה. זכר או נקבה כי אין לה פה שתצעק ותערער כמו הזכור על כן לא הזכירו:

כהלוקח שוחד. לפי דעת רבים שהוא הדיין ולפי דעתי שהוא עד שקר:

כואשר לא יקים. י״‎א על כל התורה וי״‎א על אלה הנזכרים ולא אמרו כלום בעבור שכתוב לעשות אותם והנכון בעיני כי קלל על מצות לא תעשה הנזכרים וקלל מי שלא ישמור גם בסתר מצות עשה על כן אמר לעשות אותם: