פרק יב

באבד תאבדון את כל המקומו'. אמר רבי יונה המדקדק כי את אלהיהם חסר וי״‎ו והטעם ואת אלהיהם ולא אמר כלום רק הוא דבק עם מלת אשר עבדו שם:
כל עץ רענן. רענן ושאנן לעולם בשני נוני״‎ן והטעם כמו רטוב:

גואשריהם. הם עצים:
ואבדתם את שמם. שלא יזכרו:

דלא תעשון כן. הטעם שלא תזבחו על הגבעות וההרים רק אל המקום שישום שמו:

הלשום את שמו. כמו אזכיר את שמי:
לשכנו תדרשו. והוא הארץ והטעם מקום משכן כבודו:

זואכלתם שם. הכהנים והלוים:

חואתם לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה. בעבור שהיו נוסעים ממסע אל מסע ויש מי שיקריב עולה במסע שירצה אחר מות אהרן ויש מי שיתן בכור צאנו ויש מי שלא יתן כי המצוה תלויה בארץ ואין זאת דעתי רק טעמו שלא היו כולם יראי השם ובעבור שאמר אנחנו הנה שם מצות רבות כעולות תלויות בארץ כי כן כתוב:

טאל המנוחה שלא יסעו הם ובניהם וזה טעם נחלה והאמת שפירוש מנוחה והניח לכם. והנחלה וישבתם בטח:

יאמבחר נדריכם. מצות הנדר מן המובחר:

יבוהנה עוד תוספת ושמחתם... והלוי חייבים אתם לשמחו כי אין לו נחלה כאשר יש לך:

יגוטעם לומר פעם שנית בכל מקום אשר תראה. להוצי' בשר תאוה בעבור שהשלמים הם קדש ויש כרת על טמא שאכל בשר קדש אמר על בשר תאוה הטמא והטהור:

טוכצבי וכאיל. שאינו קרב על המזבח וחלב הצבי גם חלב האיל מותר והנה חזוק לדברי רק סמכנו על קבלת אבותינו:

יזלאכול בשעריך מעשר דגנך. עם הלוים ידבר גם עם ישראל במעשר שני על דעת רבים:
ובכורות בקרך וצאנך עם הכהנים ידבר כי הלוים גם הכהנים הם בכלל ישראל כמו ואצו אתכם שידבר עם שני שבטים וחצי וכן אך פדה תפדה עם ישראל ידבר והטעם מי שהוא חייב לפדות וכן לאכול בשעריך לפני ה' אלהיך תאכלנו מי שהוא חייב לאכלו והמכחשים אמרו כי הם שנים בכורים האחד בכור פטר רחם והשני בכור עדר ואין צורך להשיב על הבליהם גם אחרים אמרו כי הבכור והמעשר יאכלם הישראל ואם היה במקום הנבחר וזה הפך הכתוב:

כואמר כי תאוה לאכול בשר פירוש אם תאוה נפשך לאכול בשר וכבר הזכיר זה להוסיף כי ירחק ממך המקום וגם זה הכתוב על מקום שאיננו מארץ כנען ומשפטו כמשפט שעריך:

כגכי הדם הוא הנפש. פירשתיו:

כהלמען ייטב לך. שלא יאכל נפש בהמה שתשבש נפשו גם הנפש והצורה בדמות האב על כן לבניך אחריך:

כורק קדשיך. עולות ושלמים ונדרים:
תשא. והטעם תביאם אל המקום הנבחר:

כזוהבשר תאכל. עם הכהן ידבר אם הוא בכור או חטאת או אשם והשוק והחזה ואם שלמים יאכל רבם הישראלי:

כחוטעם שמור ושמעת. על הדם שישפך על גבי המזבח:

כטכי יכרית. גם זאת הפרשה דבקה עם כי ירחיב כי אם לא ינצחו את הגוים לא ירחיב גבול:

למלת ופן. דרך קצרה שתעשה כמעשיהם:
ואעשה כן גם אני. לעבודת השם ותחשוב כי תעשה טוב לא תעשה כן כי כל מעשיהם יתעב השם והעד כי גם את בניהם. את הדבר אשר צויתי אתכם אותו תשמורו: