פרק כג

אלא יקח איש את אשת אביו. האנוסה על כן נסמכה זאת הפרשה:

בפצוע דכה. ביצים בלא אבר [ס״‎א חסר] ואמרו המדקדקים כי הטעם בשרם שהוא דכא וזה רחוק:
שפכה. זה האבר שממנו ישפך מימיו והזרע:
בקהל ה'. הטעם שלא יחשב כאחד מקהל ה' שיקח בת ישראל וכן עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והעד הנאמן רות והכתוב שאמר לא תבאו בהם על נשי שבעת הגוים. גם הכתוב בעזרא ויבדילו כל ערב הם (הנזכרים) ושם פירשתיו:

גממזר. אחז״‎ל הבא מן העריות והשני ממי״‎ן נוספין כממי״‎ן נהרסו ממגורות ואחרים אמרו כי הוא שם גוי וישב ממזר באשדוד כי רחוק הוא שיקרא שם ישראל ואף כי בעת הישועה בשם גנאי והמתרגם תפש דרך קצרה ודרש:

וויהפך. שהיה בלב בלעם לקלל ולא עזבו השם:

יכי תצא מחנה. זהו המחנה שיצא אל האויב ושם הארון והוא מחנה קטן ואיננו מחנה הגדול כי שם מחיצות עשויות ובצאתם אל המלחמה הם קרובים סביבות הארון וברור כי טמא מקרה משחית ונסמכה זו הפרשה בעבור מלחמת מדין שהזכיר דבר בלעם כי צוררים הם בעבור אחותם והארון היה עם המחנה שיצא על מדין:
מכל דבר רע. לנפש ולגוף כמו הקרי:

יאמקרה. המ״‎ם משרת ומשקלו משדה אחוזתו:

יבלפנות ערב. כטעם כי פנה היום גם חזוק הוא זה לדברי רז״‎ל והמכחישי' אמרו כי לפנות כמו לפני ולא אמרו כלום וי״‎א כי טעמו כאשר יחל הערב לפנות והנה אחר שאמר הכתוב לפנות ערב אמר וכבוא השמש הנה קודם הערב וכן לפנות בקר קודם זרוח השמש:

יגויד. מקום כמו יד הירדן גם זו ראיה כי ממחנ' ישראל לא יצא בעל קרי ולא כל אדם בשעת הצורך ואף כי התינוקות והעד שאמר הכתוב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש והטעם כל טמא מטמא ולא טמא יום:

ידאל״‎ף אזנך. נוסף מגזרת והזונות רחצו:
וכסית. כי כל דבר נראה לעינים והוא מגונה יוליד דמות גנאי בנפש:

טוערות דבר. במעשה או דבור:
ושב מאחריך. הטעם שלא ילך לפניך כי כן כתוב:

טזלא תסגיר עבד. בלכתם למלחמה יתכן שיברח למחניהם עבד ואיננו ישראלי:
מעם אדוניו. גם הוא איננו ישראל כי הוא בא לכבוד השם הנקרא על ישראל ואם העבד יסגירנו ישראל אל אדוניו הנה זה חלול השם על כן לא תוננו:

יחונסמכה פרשת קדשה בעבור העבד ומעתיקי הדת אמרו כי הקדש הוא הנשכב והעד מבנ״‎י. ואמר אליהוא וחיתם בקדשים כי נפשם כנגד חיתם והנה קדשים כנגד' נועד וכתוב וגם קדש היה בארץ בתי הקדשים ושם כתוב אשר הנשים אורגות שם ואני לא אבין טעם קדשה וכאשר נחפשה היטב טעם המלה אז היא ידועה שהיא מזומנת לכל עובר ושב והעד איה הקדשה א״‎כ יהיה קדש כמעשה המצרים והמבין יבין ובעבור קדשה נסמכה פרשת אתנן זונה:

יטאתנן. כמו מתן והאל״‎ף נוסף והנו״‎ן כפול כפ״‎א נאפופיה וכרי״‎ש סגריר והטעם מה שלקחה הזונה שנתנו הזונים אחריה כי הוא אסור:
ומחיר כלב. כי הוא דרך בזיון על כן אמר כי תועבת ה':

כלא תשיך לאחיך. בעבור שהזכיר העבד הנכרי אע״‎פ שכתוב בו לא תוננו יש לך רשות שתשיכנו:
לא תשיך לאחיך. יש הפרש בין תשך לתשיך והטעם שלא תקבל מאחיך שיתן לך רבית גם הוא עובר על מצות רבית והנה המלה יוצאה לשנים פעולים ורבים אמרו כי תשיך כמו תשך אין הפרש ביניהם וכמו כן פעולים רבים במקרא:

כבכי תדור נדר. בעבו' שהזכיר באתנן זונה לכל נדר:
כי דרוש ידרשנו. משל כבני אדם שיבקש מה שנדרת:
והיה בך חטא. עונש:

כדמוצא שפתיך. בכל דבר שיש בו זכר לשם:
נדבה. כי כל נדר נדבה ואין כל נדבה נדר וזה הדבר ברור:
אשר דברת בפיך. אחר שיצא הדבור לא תוכל להשיבו:

כהכי תבא בכרם רעך. לבצור מותר שתאכל ונסמכה זאת הפרשה כי משלך אתה חייב לתת בנדר ושל אחרים לא תקח לך:
כליך. כמו עדיך:

כובקמת רעך. לקצור:
וקטפת. כמו הקוטפים מלוח:
מלילות. ידיעות מהמקום:
חרמש. מלה מרובעת ובעבור תניף אמרו המכחישים כי כן לעוברי דרכים: