אלָמָּה תִּתְרָאוּ. לָמָּה תַּבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה, וְכָל אֶחָד מִכֶּם מְצַפֶּה שֶׁיֵּלֵךְ חֲבֵירוֹ וְיָתוּר, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין ג) קְדֵרָה דְּשׁוּתְּפֵי לֹא חֲמִימָא וְלֹא קְרִירָא, וְכֵן (מלכים ב יד:ח) "נִתְרָאֶה פָנִים" שֶׁנִּרְאֶה זֶה אֶל זֶה.
בוְנִחְיֶה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָשׂבַע, נַשִּׂיג דֵּי מִחְיָתֵנוּ, וּבְאוֹפֶן זֶה וְלֹא נָמוּת בָּרָעָב:
גוַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה. כִּי לֹא הָיָה הַמַּשְׁבִּיר מוֹכֵר לְשׁוּם קוֹנֶה אֶלָּא בְּעַד בַּיִת אֶחָד וְלֹא בְּעַד רַבִּים, פֶּן יַעֲשֶׂה בּוֹ סְחוֹרָה כְּמוֹ שֶׁהוּא הַמִּנְהָג בִּשְׁנֵי רָעָב:
הבְּתוֹךְ הַבָּאִים. שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים שָׁם חֲבוּרוֹת יַחַד לְהִמָּלֵט מִן הַשּׁוֹלְלִים שֶׁרַבּוּ אָז מִפְּנֵי הָרָעָב:
והוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר. עִם הֱיוֹתוֹ הַשַּׁלִּיט, הָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ הַמּוֹכֵר, וְלֹא הָיָה מַאֲמִין בַּעֲבָדָיו, כִּי אָמְנָם הָיָה הַכֶּסֶף רַב מְאֹד וְרָאוּי לְפַרְעֹה, כְּאָמְרוֹ "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה" (בראשית מז:יד), וְלָכֵן לֹא הָיָה שׁוּם בָּר נִמְכָּר לַקּוֹנִים בִּלְתִּי חוֹתָמוֹ אוֹ כְּתַב יָדוֹ.
וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ. וּלְפִי שֶׁעִם הֱיוֹתוֹ שַׁלִּיט הָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ הַמַּשְׁבִּיר, הֻצְרְכוּ אֲחֵי יוֹסֵף לָבֹא אֵלָיו וְלֹא לְדַבֵּר אֶל עֲבָדָיו בִּלְבָד:
זוַיַּכִּירֵם. שֶׁהֵם אֶחָיו, לֹא שֶׁהִכִּיר אֶחָד לְאֶחָד:
וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם. שִׁנָּה טַעְמוֹ וְלֹא דִּבֵּר בַּעֲנָוָה כְּמִנְהָגוֹ.
קָשׁוֹת. פֶּן יַכִּירוּהוּ בַּקּוֹל.
חוַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו. אֶחָד לְאֶחָד וְאַחַר כָּךְ:
טוַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם. זָכַר לָהֶם אֶת הַחֲלוֹמוֹת, שֶׁבַּחֲלוֹם הָאֲלוּמּוֹת הָיוּ כֻּלָּם מִשְׁתַּחֲוִים, וְשֶׁאֲלֻמָּתוֹ קָמָה וְגַם נִצָּבָה שֶׁלֹּא נָפְלָה אַחַר שֶׁקָּמָה. וְלָכֵן רָצָה שֶׁיָּבֹאוּ כֻּלָּם וִיבַשְּׂרֵם וְיִתְקַיֵּם בּוֹ עִנְיַן "וְגַם נִצָּבָה". וְזֶה בִּזְכוּת שֶׁיִּהְיֶה הוּא רֶמֶז לַגּוֹאֵל הֶעָתִיד עַל דֶּרֶךְ "יְרֵה וַיּוֹר" (מלכים ב יג:יז), כְּאָמְרוֹ "וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּיו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד" (הושע ב:ב), וְיִתְקַיֵּם בָּהֶם עִנְיַן "וְגַם נִצָּבָה" כְּאָמְרוֹ "מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל" (דניאל ב:מד).
לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם. לִרְאוֹת אִם יֵשׁ אִתָּנוּ מָזוֹן מַסְפִּיק לְאַרְצֵנוּ, וְלֹא בָּאתֶם לִקְנוֹת, כִּי אֵין מִנְהַג שְׁאָר הַבָּאִים שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה יַחְדָּיו שׁוֹאֲלִים.
יאכֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ. וְאִם הָיִינוּ מְרַגְּלִים הָיָה בְּמִצְוַת אֵיזֶה מֶלֶךְ, וְלֹא יִבְחֲרוּ פְּקִידָיו כָּל הַמְרַגְּלִים בְּנֵי אִישׁ אֶחָד, אֲבָל בָּאנוּ יַחְדָּיו מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ אַחִים.
כֵּנִים אֲנַחְנוּ. בְּכָל עֲסָקֵינוּ:
לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים. מֵעוֹלָם, וְאֵין רָאוּי לַחֲשֹׁד אוֹתָנוּ בִּמְרַגְּלוּת עַתָּה.
יבלֹא. אֵין זֶה אֱמֶת שֶׁתִּהְיוּ אַחִים.
כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת. אֲבָל נוֹעַצְתֶּם לוֹמַר שֶׁאַתֶּם אַחִים כְּדֵי לָבֹא יַחְדָּיו וְלִרְאוֹת עֶרְוַת הָאָרֶץ.
יגשְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ וְכוּ'. הִנֵּה מַה שֶּׁאָמַרְנוּ יִתְבָּרֵר, כִּי אָמְנָם אָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חַי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְיַגִּיד הוּא וּשְׁכֵנָיו שֶׁהָיִינוּ שְׁנֵים עָשָׂר בָּנָיו, וְחָסֵר אֶחָד, וְהַקָּטֹן נִשְׁאַר לְכַלְכֵּל, וּבְכָל אֵלֶּה הַפְּרָטִים יִתְבָּרֵר הָאֱמֶת אֶצְלְךָ.
ידהוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם. אוֹתוֹ הָאֶחָד שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁאֵינֶנּוּ וְאֵינְכֶם מְפָרְשִׁים אָנָה הָלַךְ, הוּא שֶׁהָלַךְ בַּעֲצַתְכֶם לְהַגִּיד מַה שֶּׁרְאִיתֶם, אוֹ שֶׁהִסְכַּמְתֶּם כְּדֵי לְרַגֵּל כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי:
טובְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ. שֶׁאִם אֵינְכֶם אַחִים, לֹא יְסַכֵּן הַקָּטָן אֶת עַצְמוֹ לָבוֹא עִמָּכֶם לְשֶׁקֶר וְלִהְיוֹת בֶּן מָוֶת עִמָּכֶם.
יחאֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא. וְלָכֵן אֲנִיחֲכֶם לְהוֹלִיךְ לְבָתֵּיכֶם דֵּי מִחְיַתְכֶם:
כוְלֹא תָמוּתוּ. כִּי גַּם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אוּכַל לַהֲמִיתְכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ:
כאבְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ. וְהָיִינוּ אַכְזָרִים נֶגֶד אָחִינוּ, אַף עַל פִּי שֶׁחֲשַׁבְנוּהוּ לְרוֹדֵף הָיָה לָנוּ לְרַחֵם בְּהִתְחַנְּנוֹ, וּכְנֶגֶד מִדַּת אַכְזָרִיּוּתֵינוּ זֶה הָאִישׁ מִתְאַכְזֵר נֶגְדֵּנוּ.
כבהֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד? שֶׁלֹּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לַהֲמִיתְכֶם כְּשֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה כַּאֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם, אֲבָל הָיוּ מַעֲשָׂיו בַּאֲשֶׁר הוּא יֶלֶד בִּלְתִּי פּוֹעֵל לְתַכְלִית מְכֻוָּן.
וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ. אֵין הַחֵטְא הַנִּדְרָשׁ עַתָּה הָאַכְזָרִיּוּת בִּלְבַד כַּאֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם, אֲבָל גַּם דָּמוֹ שֶׁחֲטָאתֶם לִשְׁפּוֹךְ דָּם נָקִי שֶׁלֹּא הָיָה בֶּן מָוֶת כַּאֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם, וְהִנֵּה בְּלִי סָפֵק מֵת בְּעַבְדוּתוֹ׃
כדוַיֵּבְךְּ. כַּאֲשֶׁר רָאָה בְּצָרָתָם.
כהוּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם. לֹא יִפּוֹל לָשׁוֹן רַבִּים עַל הַכֶּסֶף, אֲבָל יִפּוֹל עַל הַמַּטְבְּעוֹת:
כחמַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ. שֶׁנָּתַן בְּלֵב זֶה עִם הֱיוֹתוֹ יְרֵא אֱלֹהִים שֶׁיַּעֲשֶׂה לָנוּ זֹאת כְּדֵי לִכְבּוֹשׁ אוֹתָנוּ לַעֲבָדִים בְּבוֹאֵנוּ אֵלָיו, כְּאָמְרָם אַחַר כָּךְ (בראשית מג:יח) "וְלָקַחַת אוֹתָנוּ לַעֲבָדִים", וְזֶה לְשַׁלֵּם לָנוּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה עַל מְכִירַת אָחִינוּ. וְהִנֵּה הַמְּכִירָה לֹא הָיְתָה מֵאִתָּנוּ לְהָרַע, אֲבָל הָיְתָה מִפְּנֵי שֶׁחֲשַׁבְנוּהוּ לְרוֹדֵף וּבֶן מָוֶת, וּמַה שֶּׁלֹּא הֲרַגְנוּהוּ הָיָה עַל צַד הַחֶסֶד בִּהְיוֹתוֹ אָחִינוּ.
לועָלַי הָיוּ כֻלָּנָה. אֵין אֶחָד מֵאֵלּוּ הַמִּקְרִים בְּאֶחָד מִבְּנֵיכֶם, אֲבָל כֻּלָּם בְּבָנַי. זֶה בְּלִי סָפֵק אֵינוֹ כִּי אִם בְּסִבַּת מְרִיבוֹתֵיכֶם זֶה עִם זֶה, וְאַתֶּם הַמְשַׁכְּלִים אוֹתִי.
לזאֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית. קִלֵּל עַתָּה אֶת שְׁנֵי בָנַי שֶׁיָּמוּתוּ אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ, כְּעִנְיַן קִלְלַת רַב לִשְׁמוּאֵל כְּאָמְרוֹ (שבת קח.) יְהֵא רַעֲוָא דְּלָא לוֹקְמוּ לֵיהּ בְּנֵי, וְכֵן הֲוָה לֵיהּ:
לחלֹא יֵרֵד בְּנִי. הַיָּחִיד לִי מֵאוֹתָהּ הָאֵם שֶׁהָיְתָה עֲקֶרֶת הַבַּיִת: