והמים היו הלוך וחסור - אלין קרבנין דאזלין ומתמעטין. וכמה דאינון מתמעטין - הכי נמי אתמעט טובא דלהון.
אמר ר' שמעון, אלעזר תא חזי, מיומא תניינא שריאו מייא לאתחזאה. כיון דשריאו מים מיומא תליתאה איהי שרת עלייהו. ואינון מים לא הוו ידעי בבלאי אמאי רשימין הכא - דהא טובא דישראל לא הוי באתר דמעוטא אלא באתר דרבוייא. ובגין דאלין מיין דרשימין הכא אתמעטן - אתי קרא לאשמעינן דכתיב והמים (בראשית ח ה) - אינון דידיען ביומי דחג, אינון דרשימין גו קרבנין דאינון טורי לווטין. היו הלוך וחסור (בראשית ח ה) - טובא דלהון ונגידו דאנגיד עלייהו היו הלוך וחסור? ובגין דאינון מים דלהון הוא - לא אתחברן אתוון, דלא יתחבר טובא דלהון אלא זעיר זעיר.
אבל לישראל דאינון מקב"ה מה כתיב? ודורשי יהוה לא יחסרו כל טוב (תהלים לד יא) . רישיה דקרא כפירים רשו ורעבו - אלין ממנן דשאר עמין. ודורשי יהוה, אלין ישראל, לא יחסרו כל טוב - אלין אזלין ואסתלקו לעילא לעילא. ובגין כך טובא דלהון דאינון מים היו הלוך וחסור.
עד החדש העשירי - דא טבת דהא כדין ימי הרעה הוו, ואתערת ההיא 'רעה' ואתתקפת. וכלה קדישא לא אנהירת מגו שמשא. כדין נראו ראשי ההרים - אלין אינון הרי חשוכא, טורין דלווטין אתחזון ואתתקפו, ועבדין בישין בעלמא.
ביומין אלין אשה בהאי עולה (במדבר כט יג) - דהא כדין הני אשים אכלי חולקהון.
שבעים פרים אלין אינון לקבל שבעים ממנן דשלטו על שבעין עמין. וסלקין ביומא קדמאה ונחתי בכל יומא ויומא. ואקרון פרים מנגחים ביומין דלהון. אילם (במדבר כט) - חסר. ארביסר - תרין בכל יומא. אינון סימן יד יהו"ה - ידא דשליטא עלייהו תדיר בכל יומא ויומא. אמרין בני שנה - מניינא דלהון ח"ץ.
ואי תימא אי הכי - רע עין הוינן לגבייהו?! אין! דהא כתיב כי גחלים אתה חותה על ראשו (משלי כה כב) . אבל אנן לא יהבינן אלא בחדוותא. דלית ביומי שתא חדוותא כאלין יומין. ובגין דאנן יהבין בטוב לבא ובחדוותא דרעותא - אתהפך עלייהו גחלים על רישיהון. גומרין מלהטן דחדוותא דילן - עבדי לון ביש. יד ע' וחץ - כך סלקין בחושבנא דילהון. וכל דא אתמר.
אי תימא מאן יהיב לך לאקרבא עלייהו? דלמא אינון לא בעאן כל דא?! אלא לית חדווה לכל אינון ממנן בכל אינון תורים אילים ואמרין, כהני בשעתא דישראל יהבי לון סעודתין אלין.
ועם כל דא -- לא מתקרבו כלא אלא לקב"ה בלחודוי. ואינון מתקרבי תמן ואיהו פליג לון. ועל דא כתיב אם רעב שונאך האכילהו לחם (משלי כה כא) - אלין אינון קרבנין דחג. ואם צמא השקהו מים - אלין מים דרשימין הכא ביומי דחג; ביומא תניינא וביומא שתיתאה ושביעאה. וסימן בו"ז יבוזו לו.
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שה"ש ח ז) - אלין אינון מים די מנסכי ישראל בחדוה וברחימו דקב"ה דכתיב ושאבתם מים בששון.
ונהרות לא ישטפוה - אלין אינון נהרי דאפרסמונא דכיא דכלהו דבקי ומתקשרי ברחימו דא.
אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו - דא סמאל. באהבה דישראל למהוי ליה חולקא בהדייהו באינון מים דרשימין הכא בפרשתא דכתיב אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו - סימנא דאינון מים בו"ז יבוזו לו ודאי. דהא כלהו אתחשיבו לגבן חרש נשבר דלית ליה תקנה לעלמין. מים דלהון אתפליגו ביומין - בו"ז. אשתארו שאר יומין דאינון ג' ד' ה'. וסימן חר"ש - אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה (ישעיהו מה ט) . ולית לון תקונא בהדן ולא לעלמין.
ואי תימא בוז יבוזו לו כתיב התם כי לא בזה ולא שקץ ענות (תהלים כב כה) .
יומא קדמאה מאי עביד ליה? אלא לא אקרי 'ראשון' ולא אקרי 'אחד' אלא חמשה עשר סתם, בלא רשומא כלל. אבל שירותא דרשימו דמיין מיום שני הוי. והכי אתחזי בגין דלית טוב בשני ובגין כך לא רשים ראשון ולא אחד כלל, והוי בסתם. ושרי רשימו דיומין ביום שני ואתפלגו מים בבו"ז, ואשתארו ביומין חר"ש כמה דאתמר. וכלא כדקא יאות.
רעיא מהימנא
(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)