דא דכורא דהאי חיה בישא דאית ליה סטרא זעירא באחדותא דקדושה - ודאי איהו קנה דנעיץ בימא רבא, ובגין כך איהי שלטא על עלמא. ועל שולטנו דא כתיב קנה וסוף קמלו - קנה שולטנותא וראש לכל מלכוון.
תו קנה - דזמין קב"ה לתברא ליה כקנה דא. תא חזי, במצרים איהי שלטא, ומנה נפקו כמה שלטנין לזנייהו, וכלא ברזא דחמץ. כיון דתבר לה קב"ה - אפיק חמץ ואעיל מצה. במה? בחוטא זעירא מכלא - תבר ח' מחמץ ואתעביד מצה אינון אתוון. אלא דתבר ח' דהאי חיה דאקרי חמץ, ועל דא אקרי חית קנה - דנוח לאתברא כקנה דא. במה אתבר? בחוטא זעירא כנימא - תבר ח' ואתעבר מאיתנה והוה מצה. ועל דא כתיב גער חית קנה - גער בה קב"ה ואתבר ח' חמץ ואתעביד ה'. וזמין קב"ה לתברא ליה לההוא קנה. כגוונא דא יתבר רגליה דק' מקנה וישתאר הנה - הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו (ישעיהו מ י) . מאי ופעולתו? דא פעל דההיא ק' דיתבר לה. ואיהי פעולה לפניו. איהו יעבר רגליה ויהא הנה - ראשון לציון הנה הנם וגו' (ישעיהו מא כז) .
רעיא מהימנא
הדא הוא דכתיב גער חית קנה עדת. ומתעבר מיד חמץ מעלמא - מחמצת דיליה רומי. ויתגליא מצה בעלמא דאיהי בי מקדשא דבית ראשון ובית שני.
אמר בוצינא קדישא (ס"א רעיא מהימנא) דאינון לקבל בת עין ימין ובת עין שמאל. ואינון לקבל (לחם משנה) רומי רבתי, רומי זעירא. לקבל תרין עננין דמכסיין על בת עינא ימינא ושמאלא, ואינון לקבל שאור וחמץ. ועד דאלין יתבערון מעלמא בל יראה ובל ימצא - חד מנייהו בית ראשון ושני לא יתגליין בעלמא, ואסוותא דענני עינ' דאחשיך לבת עינא ימין ושמאל. מה יהא אסוותא דלהון? מרה דעגלא. והיינו שם ירעה עגל ושם ירבץ. שם ירעה עגל - דא משיח בן יוסף דאתמר ביה בכור שורו הדר לו. ושם ירבץ - דא משיח בן דוד. חד אעבר רומי רבתי, וחד אעבר רומי זעירתא. דמיכאל וגבריאל לקבלייהו אינון.
ובגין דא ח' דאיהו חוטא זעירא - תבר לה, וייעול ה' באתרהא. דבקדמיתא קנה וסוף קמלו; קנה - שלטנותא דרומי, וסוף - לכל מלכין. דעתיד קב"ה לתברא ליה.
גער חית קנה - גער חיה בישא , ח' מן חמץ, ואתבר רגליה מן מחמצת דאתמר בה רגליה יורדות מות. ועוד, גער חית קנה - יתבר רגל ק' מן קנה וישתאר הנה - מיד הנה יהו"ה אלהים בחזק יבא, ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן. הנה - ס' בתר אלף ומאתן. ואמר בוצינא קדישא כל הנפש לבית יעקב ששים ושש - ששים לאתערותא דמשיח ראשון, ושש לאתערותא דמשיח שני. אשתארו ו' שנים לע"ב לקיים בהו שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה דאתמר קדש ישראל ליהו"ה ראשית תבואתה.
אם כן מה כתיב לעיל רנו ליעקב שמחה? אלא ארבע גאולות עתידין למהוי לקבל ארבע כוסות דפסח בגין דישראל מפוזרין בארבע פנות עלמ.א ואינון דיהון רחוקין מאומין אקדימו לרנו, ותניינין לשתין, ותליתאין לשתין ושית, ורביעאין לע"ב.
ופורקנין אלין יהון בארבע חיון בשם יהו"ה דרכיב עלייהו. הדא הוא דכתיב כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, דלקבלייהו יתער לתתא ארבע דגלין ותריסר שבטין, ברזא דיהו"ה מלך יהו"ה מלך יהו"ה ימלוך לעולם ועד. תריסר אתוון אינון לקבל תריסר שבטין, וי"ב אנפין דתלת אבהן דאתמר עלייהו האבות הן הן המרכבה. ואינון עשר שבטין - אלף שנין, תרין שבטין - מאתן שנין. ומי"ב אתוון תליין ע"ב שמהן דאינון ע"ב שנין בתר אלף ומאתן. ואינון כ"ד לכל חיה מתלת חיון. כ"ד רזא דיליה - וקרא זה אל זה ואמר. ואינון תלת כתות מן כ"ד צורות(?) - כת אחת אומרת קדוש, וכת תניינא אומרת קדוש, וכת תליתאה אומרת קדוש. מיד אתער שמאלא במ"ב אתוון דעבד דינא בעמלק.
כי יקרא קן צפור לפניך בדרך - מארי מקרא. בכל עץ - מארי משנה דאינון כאפרוחים דמקננין בענפי אילנא. אית דאמרי בכל עץ אלין ישראל