ובראשי חדשיכם וגו' (במדבר כח יא) . וכי כמה ראשין אינון לסיהרא? והא לית רישא לסיהרא אלא שמשא דאיהו רישא לגבה? אלא ראשי - תרין בכל ירחא וירחא. ואינון יעקב ויוסף דמתחדתי על סיהרא. ועל דא בעו לחדתא לה.
פרים בני בקר שנים - אלא אינון דאמרה סיהרא דהיך ישתמשון בה, כחדא ואזעירת גרמה תחותייהו.
ואיל אחד - דא איל דיצחק. וכי אברהם לאן אזיל? אלא בגין דאתער תמן עשו - אתכניש אברהם דלא יחמי ליה. ומאן איהו? שעיר דראש חדש. (תרי נוסחי) ובגין דזמין לאתערא תמן עשו דאיהו שעיר - אתכניש אברהם ולא אשתכח תמן. יצחק אשתכח תמן דרחימו דיליה לגביה כחמרא על דורדייה. יעקב אשתכח תמן לתברא אנפוי. יוסף דאיהו שור (ס"א שטן) דיליה לגבי רחל.
ושלשה עשרונים - תלת דרגין קדמאין דילה דכל חד וחד עשר כגוונא דלעילא. עשרונים - חד מעשרה.
ושעיר חטאת אחד (במדבר כח טו) - אמאי אקרי חטאת? בגין דאיהו חטאת ומסטרא דחטאת הוא. א"ר אלעזר והא כתיב ליהו"ה!?
רעיא מהימנא
- עלי הות סיהרא כתר ודאי כגוונא דא [ציור של סגולתא]. ולבתר אתמעיטת ונחתת לרגלין דיליה כגוונא דא [ציור של סגול]. ובזמנא דא הביאו עלי כפרה איתמר בה היא העולה סליקת מרגלוי דאתמר בה והארץ הדום רגלי למימר בה השמים כסאי.
והאי איהו רזא צדיק מושל יראת אלהים - דמהפך דינא לרחמי. ורזא דמלה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. כגוונא דא הוהי יהוה.
ועוד כבש אחד ושני כבשים בני שנה תמימים - לקבל תלת ספירן. שבעה כבשים בני שנה - לקבל שבע ספירן. שבעה כבשים אינון ז' יומין דסיהרא. בני שנה - בנוי דסיהרא דאקרי 'שנה' דאיהי חדא מאינון שנים קדמוניות.
אמר רעיא מהימנא, ודאי בני שנה אתקריאו על שם חמה (נ"א מלכות) אימא קדישא דאתמר בה פני משה כפני חמה (ס"א סיהרא דאקרי 'שנה' דאית בה שנ"ה יומין כחשבן) שנה אית בה שס"ה יומין כחושבן שס"ה לא תעשה ואיהו ע"ד שמאלא. אימא עלאה סיהרא בימינא אסורה ברתא לאבא דאיהו לימינא חסד ואיהי כלילא מרמ"ח פקודין אשתכח ו' עם אימא לשמאלא. ברתא עם אבא לימינא דחסד (ואיהי כלילא מרמ"ח פקודין אשתכח ו' עם אימא, ברתא עם אבא לימינא).
ורזא דמלה בחכמה יסד ארץ. חכמה - אבא, ארץ - ברתא. כונן שמים דאיהו ברא, עם אימא דאיהו תבונה. והאי איהו יההו - הויות באמצע.
ועוד ושעיר עזים אחד - תרין שעירין אינון דאתמר עלייהו ולקח את שני השעירים וגו' גורל אחד ליהו"ה וגורל אחד לעזאזל. שעיר ליהו"ה - בגין מיעוט סיהרא ואיהו שעיר אחד ליהו"ה לחטאת אחד מסטרא דיחודא. אבל שעיר דעזאזל לא כתיב ביה אחד - לא 'קרבן' ולא 'אשה' ולא 'עולה' - אלא ושלח ביד איש עתי המדברה. ושלח - כדאמר יעקב מנחה היא שלוחה לאדני לעשו - אוף הכי שוחד לתברא רוגזא דסמא"ל דלא יתקריב למקדשא לקטרגא.
לכלבא דאיהו רעב ומאן דבעי דלא נשיך ליה יהב ליה בשרא למיכל או נהמא, וישקי ליה מיא. ורזא דמלה אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו'. ובדא יתהדר רחימו דבר נש דלא דיי דלא נשיך ליה בכמה יסורין, אלא אתהדר למהוי ליה סניגורא ואתהדר רחימוי.
ואמאי הוו שלחין ליה ביד איש עתי פגים? בגין דסטרין אחרנין כלהו מארי מומין ואתקריאו 'שעירים' דכתיב ושעירים ירקדו שם. ואתמר בהון ולא יזבחו עוד את זבחיהם...לשעירים דעלייהו אתמר יזבחו לשדים לא אלוה. ובשעיר דא אתפרש מכלא, ונושא כל חובין דישראל עליה. כמה דאת אמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם. ועוד - בתר דנטיל איהו ונשא - קב"ה נושא עון. מאי בין נושא לנשא? נשא - מטולא, נושא - סליקו דמטולא.
(ובחבורא קדמאה)??