(הדף מכיל רק רעיא מהימנא)
רעיא מהימנא
קדש וקדש הקדשים.
ורזא דאית הפרש בין קדש לקדש. הדא הוא דכתיב והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. אוף הכא אשות דקרבנין לאו אינון שוין. דאש של גבוה מקודש מאש דקדש דלתתא דאתקרי 'אש עצי הקדש' או 'אש בשר הקדש'. ואשא דקודשא אית ביה פרשה לבין אש הדיוט - אף על גב דאוקמוה עליה דמצוה להביא מן ההדיוט אף על גב דאית אש דקודשא, דכל חד צריך לאתריה.
ומתלא אמתילו ישראל קדמאי להאי רזא ישראל (נ"א ישראל אמתילו להאי דהא ישראל בכלל) אתקריאו מלכים (כמה דאוקמוה כל ישראל בני מלכים), אבל כד הוו עאלין לבי מקדשא - כל חד שרייא באתריה כדקא יאות ליה. אוף הכי - כל קרבנין לאו אינון שוין. דאף על גב דבכולהו כתיב קרבן ליהו"ה - איהו פליג כלא לכל חד וחד כדקא יאות. ורזא דא אשתמודע בפרי החג דהוו קריבין לון ישראל קדם יהו"ה.
אמר בוצינא קדישא, קום רעיא מהימנא משנתך! דאנת ואבהן ישני עפר אתקרון, דעד כען הויתון משתדלין באורייתא באינון ישנים במשנה דאתמר בהון על הארץ תישן. וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליהו"ה אתון אינון (בני) בכורים דשכינתא, ובעובדין דלכון איהי אתחדשת בצלותין דאבהן בכל יומא. דאוקמוה מארי מתניתין תפלות כנגד אבות תקנום. ובקריאת שמע דאמר רעיא מהימנא שמע ישראל, ואוקמוה כל הקורא קריאת שמע בכל יום כאילו הוא מקיים והגית בו יומם ולילה. ודאי בצלותין דלכון בקריאת שמע דלכון - שכינתא איהי אתחדשת קמיה דקב"ה. ובגין דא והקרבתם מנחה חדשה ליהו"ה בצלותין דאינון באתר דקרבנין.
באן קרבנין דצלותין איהי מתחדשת? בשבועותיכם - דהיינו שבועות דביה מתן תורה ואתקרי חמשים יום לעומר. וביה שבעה שבועות מסטרא דההוא דאתמר ביה שבע ביום הללתיך, ואיהי מלכות כלה, כלילא משבע ספירן, כלילא בבינה דאיהי אתפשטת בה' ספיראן לחמשין. יסוד כל - כלול מאלין חמשין. כלה - כל ה' - כלילא מחמשים - כלהו נבלעים בגו חמשים חכמה דאיהי י' עלאה מובלעת בגו חמשין; ה' זמנין י'. ה' - בינה, י' - חכמה. י' זמנין ה' - היינו חמשין. ובחושבן כל ובחושבן ים, ואיהי 'ים התורה'. מקורא דיליה - כתר דלית ליה סוף.
שאר ספיראן אתקריאו על שמה - שבעת ימים. ומלכות יום סוף - סוף דכל ימים. ובגין דא דאינון חמשין שבע שבועות - מנחתם שלשה עשרונים ושני עשרונים. חמש דאינון חמש זמנין עשר. הדא הוא דכתיב ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרונים לפר האחד ושני עשרונים לאיל האחד עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים. ושבעת הכבשים לקבל שבע שבתות תמימות תהיינה - כל חד עם שית יומין דיליה.
ובעשור לחדש השביעי דאיהי תשרי - מקרא קדש יהיה לכם - דא יום הכפורים דאיהו עשירי י' כליל מעשרת ימי תשובה, ותקינו ביה ה' צלותין לחברא (לה) עם ה'. (מאי מקרא קדש יהיה לכם? דא יום הכפורים דאיהי עשירי י' כליל מעשרת ימי תשובה ותקינו בו ה' צלותין לחברא עם ה'). מאי מקרא קדש? לאפרשא ליה משאר יומין דאית בהו פולחנא דחול. ובגין דא כל מלאכת עבודה לא תעשו - דיומין דאית בהון מלאכת חול אינון מסטרא דעץ הדעת טוב ורע - דאתהפך ממטֶה לנחש ומנחש למטֶה; לכל חד כפום עובדוי. ודא מטטרון - מטה נחש סמאל.
אבל בהאי יומא דאיהו יום הכפורים דאתקרי 'קדש' - שלטא אילנא דחיי דלא אשתתף עמיה שטן ופגע רע. ומסטריה לא יגורך רע. ובגין דא ביה נייחין עבדין באילנא דחיי (ואשתתפן גביה), וביה נפקן לחירות, ביה נפקי משלשליהון אינון דאית עלייהו גזר דין בנדר ובשבועה. ובגין דא תקינו למימר ביה כל נדרי ואסרי וכו' כולהון יהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין. ובגין דא נדר דיהו"ה דאיהו תפארת, ושבועה דאדני דאיהו מלכות דעבדו על גלותא דלהון בחכמה ובינה יהון שביקין ושביתין לא שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל עדת בני ישראל. דחסד איהו מים, גבורה - אש, תפארת - אויר. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין היתר נדרים פורחים באויר. ובגין דשבועה ממלכות דאיהי לתתא מיניה אוקמוה נדרים על גבי שבועות עולים. ועוד אוקמוה כל הנשבע כאילו נשבע במלך עצמו, וכל הנודר כאילו נודר בחיי המלך. המלך עצמו - אדני. חיי המלך - יהו"ה. ובגין דא כי ידור נדר ליהו"ה.
ואוף הכי אית רזא אחרא,