סלת למנחה (במדבר כח ה) - לאעלאה להאי סלת קמי מלכא עלאה למנחה בין תרין דרועין.
בלולה בשמן כתית. בשמן - בההוא שמן דנגיד ונפיק מלעילא. אמר ר' שמעון: יאות אמרת. אבל מאי כתית? אלא רזא עלאה איהו, דכיון דאיהו שמן מאי כתית? אלא רמז הוא דקא רמיז לשמשא בנוקבא לאנגדא לגבה 'שמן כתית' כדקא יאות לה לא הוי אלא כתית, לאפקא מזיתים דאינון שייפין דגופא, ולאמשכא ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא (לא הוי אלא כתית).
רעיא מהימנא
בחמשה לחדש - אבנא חמשאה. לקבלייהו ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל. ואינון לקבלייהו חמש תיבין דאינון שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה.
ואני בתוך הגולה - דא שכינתא. בה קב"ה אחד - ו' בתוספת ואני הוא נהר צדיק חי עלמין ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. מאי עדן? דא בינה, נהר דנפיק מינה דא ו, בן י"ה, דרגא דרעיא מהימנא. ורעיא מהימנא נפיק מאימא עלאה ואתפשט בשית ספיראן עד צדיק, ומניה אשקי לגנתא (דעדן) דאיהי שכינתא.
מאי כבר? - כ' כתר, ב' בינה, ר' ראשית חכמה. כתר בימינא, חכמה בשמאלא, בינה באמצעיתא. רכב לעילא לעלת העלות י' ספיראן כלהו אתכללו בנהר דאיהו אתפשט עד צדיק דאיהו כל - כליל כלא. ובגיניה אוקמוה אילנא רבא ותקיף ומזון לכלא ביה - מניה תליא כלא. כד חמא שכינתא מגו קליפין חזה עמה עשר ספירן (עיין רכ"ו ב). (ס"א ובחבורא קדמאה).
(זה באר אחר תרין דרועין)
אמר רעיא מהימנא, מהאי אשתמודע הני מילין סתימין אינון, וצריך למפתח לון קמי חברייא. אברהם יצחק דתקינו שחרית ומנחה אתמר עלייהו אף ידי יסדה ארץ - דא יצחק, וימיני טפחה שמים - דא אברהם. דדרגין דלהון חסד ופחד, דאתמר עלייהו נשבע יהו"ה בימינו ובזרוע עזו. אינון תרין דרועין דמלכא דאיהו יהו"ה, עמודא דאמצעיתא.
סלת דיליה דא שכינתא תתאה. נהורא דיליה סלת נקייה מסטרוי בלא פגימו דחשוכא ובלא תערובת חשוכא כלל, דהכי אינון חשוכין עם נהורין כבר קדם מוץ ותבן. ובחוביהון דישראל מתערבין חשוכין בנהורין. וכגוונא דדש בר נש תבואה ולבתר איהו בורר לה כבורר אוכל מתוך פסולת -- כך ישראל צריך למעבד ברוחיהון כד אתערב בהון חשוכין. ורזא דמלה זבחי אלהים רוח נשברה וגו'. דבהכי אתבר חשוכא דאיהו יצר הרע דמכסי על רוחא כמוץ דמכסה על חטה, או כענן דמכסה על שמשא ולא מנח ליה לאנהרא.
ובזמנין דחשך דאיהו יצר הרע מכסה על יצר הטוב דאיהו אור - איהו כמאן דתפיס בבית האסורין דיצר הרע. ואוף הכי כד יצר הטוב איהו תפיס ברשו דיצר הרע - הכי אינון תפיסין חיילין דיצר הטוב ברשו דחיילין דיצר הרע. ובזמנא דיתבר בר נש רוחיה בכל אברין דיליה קדם יהו"ה - מה כתיב? לאמר לאסירים צאו ולאשר בחשך הגלו.
אבל שכינתא איהי סלת נקייה דלית חשוכא וקבלא יכיל לאתערבא בה. איהי כגפן דלא מקבלא הרכבה ממין אחרא דלאו איהי מינה. והאי סלת בין דרועי מלכא איהי יתבא בלולה בשמן כתית.
(שייך לקמן סוף ע"ג)
אמר רעיא מהימנא, בוצינא קדישא! כמה מתיקין מילך! ודאי אתמר הכא בלולה בשמן כתית ואתמר התם באורייתא דבעל פה בלולה במקרא במשנה בתלמוד. ועוד אית רזא תניינא - בלולה בשמן כתית - ודאי לאו אורייתא איהי בלולה אלא למאן דסביל כמה מכתשין בגינה, כמה דאוקמוה מארי מתניתין דלית אורייתא מתקיימת אלא במי שממית גרמיה עלה. ועוד אמרו בזמן שאתה מכתת רגליך ממדינה למדינה תזכה לראות פני שכינה.
ועוד בלולה בשמן כתית -