יזוְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ. כְּבָר קִבְּלוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פרק יום הכפורים) שֶׁזֶּה מְדַבֵּר בְּאָשָׁם תָּלוּי, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חָטָא וְאִם לָאו. וְעַל זֶה אָמַר וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ כְּפִי הָרָאוּי לוֹ, אִם חָטָא בְּשׁוֹגֵג, אוֹ לֹא נָפַל בְּחֵטְא אֲבָל הָיָה עֲוֹנוֹ שֶׁלֹּא נִזְהַר עַד שֶׁנָּפַל בְּסָפֵק, וּכְפִי עֲוֹנוֹ יִשָּׂא הָעֹנֶשׁ.
יטאָשָׁם הוּא. אַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים יוּבָא זֶה הַקָּרְבָּן וְהוּא לֹא נִכְשַׁל בְּאוֹתוֹ הַחֵטְא, לֹא יַחְשׁוֹב הַחוֹשֵׁב שֶׁמַּכְנִיס בָּזֶה חוּלִּין לָעֲזָרָה, כִּי אָמְנָם הוּא קָרְבַּן אָשָׁם עַל כָּל פָּנִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְשַׁל בְּאוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁנָּפַל בּוֹ הַסָּפֵק, וְהַטַּעַם הוּא כִּי אָשׁוֹם אָשַׁם לַה׳, כְּשֶׁלֹּא נִזְהַר בַּדָּבָר עַד שֶׁנָּפַל בְּסָפֵק.
כגוְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא. שֶׁאֵין הַקָּרְבָּן מְכַפֵּר אֶלָּא אִם כֵּן פִּיֵּס אֶת הַנִּזָּק קֹדֶם הֲבָאַת הַקָּרְבָּן, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) ״הֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא גְּזֵלוֹ, לֹא יָצָא״.