בזָב מִבְּשָׂרוֹ. כְּבָר בָּאָה הַקַּבָּלָה ״מִבְּשָׂרוֹ״ וְלֹא מֵחֲמַת אָנְסוֹ, וְזֶה שֶׁיִּהְיֶה הַזָּב שׁוֹתֵת בְּסִבַּת בְּשָׂרוֹ שֶׁהוּא כִּנּוּי לָאַמָּה אוֹ לִכְלִי הַזֶּרַע, וְלֹא מֵחֲמַת סִבָּה אַחֶרֶת מְגָרֶת אֶת הַזּוֹב. וּכְבָר פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה לה:) שֶׁהַזּוֹב הוּא כְּלֹבֶן בֵּיצָה הַמּוּזֶרֶת. וְכַאֲשֶׁר יִקְרֶה זֶה מִבְּשָׂרוֹ שֶׁהוּא בְּסִבַּת חֳלִי כְּלִי הַזֶּרַע בִּלְבָד, הִנֵּה זֶה יוֹרֶה עַל חֻלְשָׁתָם וְחִסָּרוֹן עִכּוּלָם אֲשֶׁר יִקְרֶה עַל הָרֹב בְּסִבַּת רֹב הִתְמָדַת הַמִּשְׁגָּל וְהִרְהוּרָיו, אֲשֶׁר בּוֹ לֹא תֶחְדַּל זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת. וּבְכֵן רָאוּי שֶׁיִּסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים אֲשֶׁר בָּם יָסוּרוּ הִרְהוּרָיו מִלִּבּוֹ, וְיִטְבֹּל מִן הַטֻּמְאָה, וִיכַפֵּר בְּחַטָּאת וְעוֹלָה עַל מַה שֶּׁפָּעַל וְהִרְהֵר.
יחוְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ. לֹא כָתַב ״וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה״, כִּי הֵעִיד עַל הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא תִטְמָא מֵחֲמַת שׁוּם זוֹב בִּלְתִּי אָדֹם אוֹ קֶרִי, כְּמוֹ שֶׁטָּמֵא בָּאִישׁ. אָמְנָם טֻמְאַת הָאִשָּׁה בְּקֶרִי לֹא תִהְיֶה אֶלָּא כַּאֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֵּית הַסְּתָרִים.
יטוְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם. לִמֵּד דִּינֵי הַנִּדָּה וְהַזָּבָה, וְהִטְעִין אֶת הַזָּבָה קָרְבַּן חַטָּאת וְעוֹלָה. וּבָזֶה הֵעִיד כִּי לֹא יִקְרֶה זֶה בִּבְנוֹת עַמּוֹ זוּלָתִי לְהָעִיר אָזְנָן עַל מֶרִי קָדַם בְּפֹעַל וּבְמַחֲשָבָה, כִּי הוּא אָמְנָם הַרְבּוֹת הָעֹנֶשׁ שֶׁעָנַשׁ אֶת חַוָּה עַל פְּעֻלָּתָהּ וּמַחֲשַׁבְתָּהּ, שֶׁנִּכְלָל בְּאָמְרוֹ ״הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ״ (בראשית ג:טז). וּבְכֵן רָאוּי שֶׁתִּסְפּוֹר שִׁבְעָה נְקִיִּים, עַד יֵעָרֶה עָלֶיהָ רוּחַ תְּשׁוּבָה וְטָהֳרָה, וְאָז תִּטְבּוֹל וּתְכֻּפַּר בְּחַטָּאת עַל פְּעֻלַּת הָרַע וּבְעוֹלָה עַל הַמַּחֲשָׁבָה.
לבזֹאת תּוֹרַת הַזָּב. זֶה הוּא מַה שֶׁרָאוּי לְעַיֵּן בְּכָל אֵלֶּה: רִאשׁוֹנָה, שֶׁבִּהְיוֹת הַזָּב טָעוּן קׇרְבַּן חַטָּאת, יוֹרֶה שֶׁבָּא עַל חֵטְא בְּמַעֲשֶׂה וּבְמַחֲשָׁבָה.
וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ. כִּי אָמְנָם טַעַם טֻמְאַת הַקֶּרִי הוּא שֶׁכַּוָּנַת הַמּוֹצִיאוֹ הִיא לְטָמְאָה בָהּ בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָש, לֹא לְקִיּוּם הַמִּין, שֶׁלּוּלֵי זֶה לֹא הָיְתָה בַּזֶּרַע שׁוּם טֻמְאָה, כְּמוֹ שֶׁאֵין טֻמְאָה בְּפֶרֶשׁ וּבְשֶׁתֶן.
לגוְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ. כִּי ״דָּוָה״ מוֹרֶה שֶׁהָיָה זֶה עַל חֵטְא, וּלְפִיכָךְ הִיא טְמֵאָה.
וְהַזָּב. וְהָעִיּוּן בִּדְבַר הַזָּב הוּא שֶׁהוּא לְהָעִיר אֹזֶן עַל חֵטְא שֶׁקָּדַם.
אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה. וְעִם זֶה רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן הֶבְדֵּל זוֹב הַזָּכָר מִזּוֹב הַנְּקֵבָה, כִּי זוֹב הַנְּקֵבָה לֹא יְטַמֵּא זוּלָתִי הָאָדֹם, וְזוֹב הַזָּכָר לֹא יְטַמֵּא זוּלָתִי בִּהְיוֹתוֹ בִּלְתִּי אָדֹם.
וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה. גַּם כֵּן רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן שֶׁעַל הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִם טְמֵאָה אָמַר ״וְתָהִי נִדָּתָהּ עָלָיו״ (ויקרא טו:כד), וְלֹא כֵן יֹאמַר עַל הַטְּהוֹרָה שֶׁיִּשְׁכַּב הַזָּב אוֹתָהּ. כִּי בָזֶה יוֹרֶה שֶׁהַזָּכָר מִתְקַלְקֵל יוֹתֵר בִּשְׁכִיבַת הַדָּוָה מִמַּה שֶׁתִּתְקַלְקֵל הָאִשָּׁה בִּשְׁכִיבַת הַחוֹלֶה, כְּמוֹ שֶׁבָּא הַנִּסָּיוֹן בִּמְצֹרַעַת וְזוּלָתָהּ.