בצַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן כּוּ׳. אַחַר שֶׁכָּלָה הַשֶּׁמֶן שֶׁהִתְנַדְּבוּ בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, צִוָּה שֶׁיָּבִיאוּ לְדוֹרוֹת.
גיַעֲרֹךְ אוֹתוֹ אַהֲרֹן. אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת וְכֵן קְטֹרֶת הַתָּמִיד כְּשֵׁרָה בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט לְדוֹרוֹת כְּפִי מַה שֶּׁקִּבְּלוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִכָּל מָקוֹם נֶאֱמַר בִּשְׁנֵיהֶם ״אַהֲרֹן״, כִּי אָמְנָם כָּל יְמֵי הַמִּדְבָּר הָיָה עִנְיַן הַמִּשְׁכָּן בְּכָל יוֹם כְּעִנְיָנוֹ לְדוֹרוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״כִּי בֶעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת״ (ויקרא טז:ב), וְזֶה כִּי בְּכָל יְמֵי הַמִּדְבָּר נֶאֱמַר ״כִּי עֲנַן ה׳ עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בוֹ וְכוּ׳״ (שמות מ:לח), וּלְכֵן הָיָה מִן הָרָאוּי שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בּוֹ הַנַּעֲשִׂים בִּפְנִים נַעֲשִׂים עַל יְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁנַּעֲשִׂים לְדוֹרוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
הוְלָקַחְתָּ סֹלֶת. גַּם זֶה נִרְאֶה שֶׁנֶּאֱמַר אַחַר שֶׁשָּׁלְמָה קִצְבַּת לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁל נְדָבַת הַמִּשְׁכָּן הַמְבֹאֶרֶת בְּסִפּוּר ״וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה״ (שמות לט:לג).
יוְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי. וּבְכֵן הֵעֵז פָּנָיו לְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם, דְּיִשְׂרָאֵל לָא פְקִירֵי כּוּלֵּי הָאִי.
טוכִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו. וְיַעֲבוֹר עַל לָאו ״אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל״ (שמות כב:כז).
וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. יִשָּׂא הָעֹנֶשׁ הָרָאוּי לוֹ כְּפִי הַמְקַלֵּל וְהַמְקֻלָּל בִּפְרָט, כְּשֶׁלֹּא קִלֵּל בַּשֵּׁם אוֹ שֶׁגִּדֵּף, וּבָזֶה בִּלְבַד כְּתַרְגּוּמוֹ ״דַּיָּינִין לָא תְקַיֵּל״.
טזוְנֹקֵב שֵׁם ה׳ מוֹת יוּמָת. אֲבָל נוֹקֵב שֵׁם ה׳ לֹא יִהְיֶה עָנְשׁוֹ כְּעֹנֶשׁ קִלְלַת שְׁאָר אֱלֹהִים, וְלֹא מִמִּין אוֹתוֹ הָעֹנֶשׁ גַּם עִם רִבּוּי מִנְיָנוֹ, אֲבָל הוּא בְּמִיתָה.
כַּגֵּר כָּאֶזְרָח. וְאֵין זֶה הָעֹנֶשׁ לְזֶה הַמְבָרֵךְ עַתָּה מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ גֵּר, כִּי בָּזֶה גַּם הָאֶזְרָח הָיָה שָׁוֶה לוֹ בְּנָקְבוֹ שֵׁם.
יזוְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם. בִּהְיוֹת קִלְלַת אֱלֹהִים אֵצֶל קְצָת הָאֻמּוֹת דָּבָר נָקֵל מְאֹד, כְּאָמְרוֹ ״וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו״ (ישעיהו ח:כא), וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ס.) ״הַשּׁוֹמֵעַ אַזְכָּרָה מִפִּי גוֹי אֵינוֹ חַיָּב לִקְרֹעַ, שֶׁאִם אֵין אַתָּה אוֹמֵר כֵּן נִתְמַלֵּא כָּל הַבֶּגֶד כֻּלּוֹ קְרָעִים״. וְעִם זֶה נִרְאֶה שֶׁיִּהְיֶה דִּבּוּר הַמְקַלֵּל בָּזֶה דִּבּוּר בָּטֵל, בִּהְיוֹת כָּל קְלָלָה נִמְנַעַת בִּמְצִיאוּת הָאֵל יִתְבָּרַךְ. בֵּאֵר הַטַּעַם וְאָמַר, כִּי אָמְנָם הַפֹּעַל הָרַע כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה נַעֲשֶׂה בְּנוֹשְׂאִים מִתְחַלְּפִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פֹּעַל אֶחָד בְּעַצְמוֹ, יִתְחַלֵּף עָנְשׁוֹ כְּפִי חִלּוּף אוֹתָם הַנּוֹשְׂאִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה הָעֹנֶשׁ בִּהְיוֹת הַחֵטְא בְּאֵיזֶה נוֹשֵׂא עֹנֶשׁ בְּגוּף אוֹ עֹנֶשׁ מִיתָה, וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה בְּנוֹשֵׂא אַחֵר לְמַטָּה מִמֶּנּוּ יִהְיֶה הָעֹנֶשׁ מָמוֹן. וְעַל זֶה נָתַן שְׁלֹשָׁה רְאָיוֹת: אֶחָד בְּהוֹרֵג, שֶׁהַהוֹרֵג נֶפֶשׁ אָדָם חַיָּב מִיתָה, וְהַהוֹרֵג בְּהֶמַת חֲבֵרוֹ חַיָּב מָמוֹן בִּלְבָד. שֵׁנִית בְּחוֹבֵל, שֶׁהַחוֹבֵל אָדָם הָיָה רָאוּי לֵעָנֵשׁ בְּגוּף, לוּלֵי חֶסְרוֹן יְכָלְתֵּנוּ לְצַמְצֵם, כְּמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא פרק החובל), וְהֻצְרַךְ לְעָנְשׁוֹ מָמוֹן. וְעִם כָּל זֶה הִנֵּה הַמָּמוֹן רַב שֶׁחַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים, כְּמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ הֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וּמַכֵּה בְהֵמָה יִהְיֶה עָנְשׁוֹ מָמוֹן מוּעָט. שְׁלִישִׁית בְּחוֹבֵל אָדָם, שֶׁחוֹבֵל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ חַיָּב מִיתָה, וְחוֹבֵל בְּאָדָם אַחֵר חַיָּב מָמוֹן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מַכֵּה בְהֵמָה בָּזֶה הָאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה עָנְשׁוֹ מוּעָט מְאֹד. וְלֹא הִזְכִּיר קִלְלַת אָבִיו וְאִמּוֹ, כִּי הִיא בִּלְתִּי דוֹמָה לְזֹאת הַקְּלָלָה שֶׁהוּא דִּבּוּר בָּטֵל לְגַמְרֵי, וְלֹא כֵן קִלְלַת הָאָב.
כבכַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם. אֱלֹהֵי הַגֵּר וֵאלֹהֵי הָאֶזְרָח, וְלֹא נִכַּר שׂוֹעַ לִפְנֵי דָל (איוב לד:יט).
כגוּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה. שֶׁלֹּא רְגָמוּהוּ מִפְּנֵי שִׂנְאָה עַל שֶׁהָיָה גֵּר וְשֶׁהִתְגָּרָה בְּאֶזְרָח, אֲבָל עָשׂוּ לְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה.