פרק ו

בהיא העולה. נקראת כן בעבור שהיא עולה כלה על המזבח ובכאן רמז שלא יעלה עולה בלילה רק היא תהיה על מוקדה כל הלילה. וה״א מוקדה נוסף או מוקד ומוקדה הם שני שמות:
ואש המזבח תוקד בו. ולא חוץ ממנו:

גמדו. חלוק וחכמים אמרו שהוא חנוק כנגד מדתו:
על בשרו. כנוי לערוה וכן זב מבשרו:
אשר תאכל האש.הנשאר מאכילת האש:
אצל המזבח. מחוץ לפאת מזרח:

הוהאש על המזבח תוקד בו. פעם שנית להוסיף לא תכבה. ביום:
וטעם בבקר בבקר. בכל בקר ובקר. ובתחלה יעלה העולה ואחר כן אימורי השלמים:

ואש תמיד תוקד. טעם זה הפסוק להוסיף תמיד:

זהקרב אותה. שם הפועל וטעם הקרב יקריבו אותה בני אהרן וטעמו אחד מבני אהרן על כן והרים ממנו. והוספו זאת הפרשה על הכתובה בפרשת ויקרא:

טמצות תאכל במקום קדוש. והנה שתים מצות. וכל זכר שלישית:

יוטעם לא תאפה. הוא העיקר במצות פסח:
כחטאת וכאשם. כן המנחה:

יאכל אשר יגע. במנחה ובחטאת ובאשם הוא קדש לשם:

יגזה קרבן אהרן. או אחד מבניו תחתיו:
ביום המשח אותו. אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ורבים אמרו כי זה בי״ת תחת מ״ם והטעם כי מיום המשח אותו הנה זה חייב להקריב תמיד מנחתו:

ידמרבכת. אין לו אח ויש מי שאומרים רכה ויש מי שאומרים במהרה. ותי״ו תביאנה סימן לאהרן וכן תי״ו תקריב. ועל דעתי כי כן הוא תי״ו תפיני וטעמו תקון ואין ריע לו והקדמונים אמרו שהיא שתי מלות תאפה נא. ויאמר רבי יונה המדקדק שהוא על משקל דוכיפת וזה המשקל מעקל:

טוכליל. כמו כלה כליל תהיה לשם:

טזלא תאכל. ככל המנחות כי איך יאכל הכהן מנחתו או חטאתו. מקום שחיטת כל חטאת צפונה:

יחקדש קדשים. כי הוא כאחד הקדשים:

יטהכהן המחטא. טעמו הזורק דם כאילו אמר המסיר חטא החוטא ורבי המפרשים אמרו כי טעם המחטא רוחץ או מטהר וכן תחטאני באזוב ואטהר:

ככל אשר יגע. בבשר החטאת יהיה קדש לשם והכהן יאכלנו לכן חלק הזורק כחלק כל אחיו:
יזה. א״ר משה הכהן שהוא כמו יטה מבנין קל ובפתחו׳‎ היו״ד מהכבד והאות המובלע נו״ן וכן ויז מדמ׳‎ אל הקיר בחיר״ק עם ויז בפתח רק במלת נטה מראה על הקיר בחיר״ק עם ויז הוא בצר״י בבנין הקל וכן מצאנו ויז נצחם מבנין הקל ויפה דקדק.
ובעבור שהחטאת קדש צוה השם לכבס המקום שנפל מדמה על הבגד במקום קדוש הוא חצר אהל מועד כי יש הפרש בין קדוש וטהור:
אשר יזה עליה. יחסר מקום או. והטעם או אם יזה אחר עליה שהוא הבשר יכבס הבשר הכהן ואחר כך יאכלנו או פירושו המקום אשר יזה מהדם תכבס ויהיה בגד לשון נקבה וזכר וכמוהו אשר תשיג ידו ותי״ו תכבס לכהן:

כאתבשל בו. גם בשלה ומורק ושוטף מבנין שלא נקרא שם פועלו ובא ומורק בחול״ם בעבור הרי״ש שלא תדגש כי אם במקומות מועטים במשקל לא זורק עליו מגזרת מרקו הרמחים כי המ״ם שרש:

כבוטעם קדש קדשים הוא. עם כל זכר שאין ראוי לאכול החטאת שהקריבו ממנה והובא לכפר כי אם התמימים והזכר תמים מהנקבה ואפילו קטן יקרא זכר והזכר שהוא בן שלש עשרה שנה כאשר העתיקו אבותינו:

כגוכל חטאת אשר יובא מדמה וגו׳‎ לכפר בקדש. והנה מקום הפרכת יקרא קדש כי החצר ואם היא קדש כנגד אהל מועד חול והנה גם יקרא לפנים הפרכת קדש כנגד אהל מועד כמו בזאת יבא אהרן אל הקדש וזאת החטאת היא חטאת כהן הגדול או הקהל: