פרק ב

אונפש כי תקריב. נפש אדם והזכיר הנפש שהמנחה נדבה גם הנפש תקרא נדיבה ורוח נדיבה תסמכני:
סלת. קמח חטה נקיה והיא הנקראת בלשון קדר סמי״ד והנה אין ראוי להיות מנחה לגבוה כי אם מהמין שאין למעלה הימנו:

בוקמץ. מגזרת לקמצים וקדמונינו פירשו קמץ מלא ודבריהם אמת:
מסלתה. מעט ממנה וכן מהשמן רק כל הלבונה יקטיר:
אזכרתה. האל״ף נוסף והטעם מה שהיה לו לזכרון לפני השם בעבור מנחתו ורבים פירשוהו כריח וקטורת כמו זכרו כיין לבנון:

גלאהרן ולבניו. ולכל הכהנים בשוה:

דחלות. עבות ויש אומרים עגולות מלשון חלילה בדברי קדמונינו:

המחבת. קערה מכוסה בקערה והתי״ו תחת ה״א כתי״ו ושבת לנשיא:

זמרחשת. מעשה מטוגן ויש מפרשם מגזרת רחש לבי והטעם בעבור שישמיע קול:

ילאהרן ולבניו. אחריו והטעם לכהן המקריב כי כן כתוב על שתי המנחות:

יאשאור. הוא המחמיץ גם כן הדבש ורבים אמרו שפירושו דבש תמרים וכן כל ארץ זבת חלב ודבש ויש להם כדמות ראיה בספר עזרא:

יבקרבן ראשית תקריבו אותם לה׳‎. כטעם שתים שני עשרונים המונפים לפני השם בחג השבועות וזה פירוש לה׳‎ אף על פי שהם קדש לה׳‎ הם למאכל הכהן:

יגברית אלהיך. הכנסתיך בברית והשבעתיך שלא תקריב תפל ולא יאכל כי הוא דרך בזיון:

ידואם תקריב מנחת בכורים. רבים אמרו שמלת אם חיוב ולפי דעתי כי אין צורך כי החיוב הוא ראשית בכורים ולא הבכורים והרוצה להביא מנחה מבכורים נדבה יביא:
אביב. נקרא כן בעבור שהוא ראשון והוא מגזרת אב:
גרש. טעמו ידוע וקרוב מגזרת גרסה נפשי ואם הוא בסמ״ך:
כרמל. כמו וכרמל בצקלונו: