פרק כו

אלא תעשו לכם אלילם. בעבור שנמכר לגוי הזהיר על עבודת כוכבים שלא ישמש אדוניו בפסל ולא יעבוד אדוניו בשבת ובזה יקנהו הנכרי:

בומקדשי תיראו. שיבא למקדש שלש רגלים ויתכן להיות טעם לא תעשו לכם אלילים בעבור שאמר עבדי הם ואחר שהם עבדי יעבדו אותי לבדי ולא אחרים:
ופסל. ידוע:
ומצבה. לפסל:
משכית. שם כמו מרבית וטעמו אבן מצויירת מגזרת עברו משכיות לבב שכיות החמד׳‎:
לא תתנו בארצכם. זה משפט עבודת כוכבים במרקוליס:
כי אני ה׳‎ אלהיכם. לי תשתחוו. ובתרגום ירושלמי כן.
את שבתותי תשמרו. שנות השמיטה:
ומקדשי תיראו. שנת היובל. כי כן כתוב קדש תהיה לכם ולפי דעתי שהזכיר את שבתותי מטעם ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני ולא בעבור שהזכיר להשתחוות עליה והטעם שתבואו בכל שבת להשתחות לפני ולא על אבן משכית רק מקדשי והנה הזכיר היום הנבחר כי הוא נבחר לעבודת השם כאשר פירשתי וגם הזכיר המקום הנבחר:
וטעם אני ה׳‎. ששבתי מכל מלאכה בשבת וכבודי דר במקדש על כן הזכיר מלת תיראו:

גאם בחקתי. תשמרו ועשיתם. מצוה ללמוד וללמד ולעשו׳‎:

דוי״ו ונתתי כוי״ו והארץ היתה תהו ובהו ולעולם כאשר המלה מלרע עם וי״ו הטעם הוא לעתיד ואם מלעיל עבר חוץ ממתי מעט:
יבולה. מן כי בול הרים ישאו לו ולא נדע אם היו״ד שרש או אינו שרש כמלת יקום:

הדיש את בציר. והנה התבאר באספך את מעשיך מן השדה וכרם:
לשבע. שם הפועל:
לבטח. בלמ״ד ובחסרונו שוה וכן מלת לבדד והנה הזכיר בתחלה השובע שהוא עיקר:
וטעם וישבתם לבטח. כי בימי הרעב יגלו בני אדם ממקומם כטעם לא תוסף תת כחה לך נע ונד:

וונתתי שלום בארץ. ביניכם:
ואין מחריד. לא מחיה רעה ולא מאויב רק אתם תרדפו האויב ויפול לפניכם:

חוהתמה כי מתי מעט מכם ירדפו מתי רב מהאויבים וכבר הודעתיך בספר מאזנים כי עשרה ומאה ואלף ורבבה שהיא עשרת אלפים סך חשבון ומנהג המרבה לומר אחד לעשר כמו כי עתה כמונו עשרת אלפים ופה הוסיף כי המאה ירדפום חמשה והנה כפל מנהג המרבה וכל אחד מהמאה ירדוף מאה ויש אומרים כי בעבור התחברות האחדים יוסיף המספר וכן איכה ירדוף אחד אלף. ואין צורך:
ונפלו אויביכם. פעם אחרת שיפלו פעם אחר פעם בלי תקומה:

טופניתי אליכם. להרבות עשרכם ולהפרות ולהרבות אתכם בבנים ובבנות והנכון בעיני להיות והפריתי הפך עוצר רחם:
והקימתי את בריתי אתכם. להיותכם ככוכבי השמים לרוב וכעפר הארץ:

יואכלתם ישן נושן. התמה שתהיו רבים ומרוב התבואה יאכל מי שירצה ישן גם נושן יותר מהישן והוא מבנין נפעל ויש מי שיוציא הישן מביתו מפני החדש כי אין לו מקום לשומו שם ומפרש אמר כי טעם תוציאו. אל השדה:

יאונתתי משכני. ולא תפחדו שתבואו לעולם לידי חסרון כי כבודי דר עמכם ואיננו כבן אדם שתגעל נפשו לשבת כלי במקום אחד והנה אני אהיה לכם לאלהים ואתם עמי כי על כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים ועוד כי בלכתכם אל ארץ אויביכם והמקדש איננו עמכ׳‎ יתהלך כבודי בתוככם:

יגמטת עולכם. משל כפר החורש שיעבוד אדמת בעליו וישראל השתעבדו בבנין האדמה כי כן כתוב:
קוממיות. בקומה זקופה:

ידוריקי מוח אמרו כי הקללו׳‎ רבות מהברכות ולא אמרו אמת רק נאמרו הברכות כלל ונאמרו בקללות פרטים לירא ולהפחיד. השומעי׳‎ והמסתכל היטב יתברר לו דברי:
את כל המצות. אלה הכתובים:

טולהפרכם. מלה זרה בדקדוק כי משקלי שמות הפעלים משתנים:

טזוהפקדתי עליכם. כאדם פקיד על אחר יעשה חפצו בו:
בהלה את השחפת ואת הקדח׳‎. חליים ידועים. וטעם את. עם:
וטעם בהלה. שתבהלו ולא תדעו מה תעשו וי״א כי בהל׳‎ כפתאום ורבים אמרו כי השחפת והקדחת שנים חליים בזרע כמו השדפון והירקון כי כן כתוב בעבור וזרעתם לריק ואין צורך כי פירושו שיבואו להם חליים ואם באו שוללים לכפרים יאכלו הזרע כי אין מי שיצא אליהם לגרשם:
וטעם מכלות עינים. שאלה החליים יחשכו עינים וידאבו הנפש והאל״ף חסר ממלת ומדיבות נפש וכן ממלת שקר מזין וי״א כי העינים מן הגוף בעבור ומדיבו׳‎ נפש ואין צורך:

יזונתתי פני. קצפי ואפי כמו ופניה לא היו לה והטעם כי הנשארים שאין להם חליים אם יצאו אל האויבים ינגפו לפניהם ופעם ינוסו ואין רודף כטעם מחנה ארם:

יחואם עד אלה. המכות:
שבע. בעבור היותו חשבון שלם נאמר על לשון רבים וכן כי שבע יפול צדיק וקם עד עקרה ילדה שבעה ואין על חטאתיכם להוסיף שבעה רק ויספתי פעם אחרת כמו קול גדול ולא יסף:
וטעם על חטאתיכם. בעבור חטאתיכם וי״א שהחשבון כמשמעו והראשון נכון כי אם נחשוב ושברתי אחד שמיכם כברזל שנים וארץ כנחושה ותם לריק ויבול הארץ ופרי העץ הנה שש ומכת חית השדה הנה שבע:

יטגאון עוזכם השובע כטעם וישמן ישורון והגאה אם ישבר יפול וישח:

כותם לריק כחכם. שיגעתם בעבודת האדמה:

כאקרי. אמרו רבים שפירושו גבורה ונצוח כאיש שיחזק לבו ולא יפחד למען שלא ינוצח ואין ריע לו וי״א שהוא מגזרת כל הקורו׳‎ והטעם שאמר בדברי הפלשתים כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא ועל ב׳‎ הפירושי׳‎ יחסר בי״ת כמו כי ששת ימים או יהי כן תלכו עמי הליכת קרי כאשר הראיתיך רבים כאלה והנה כתוב כחטאתיכם ולא יוסיף עליכם ועל חטאתיכם דבק עם ליסרה אתכם הטעם בעבור חטאתיכם:

כבוהשלחתי בכם. מגזר׳‎ הנני משליח בך:
ושכלה אתכם. בהריגת קטנים:
והמעיטה אתכם. בהריגת הגדולים:
ונשמו דרכיכם. כי אין דרך בטוח מפחד החיות שאינם ברשות אדם כאשר פירשתי:

כגתוסרו. עתיד מבנין נפעל:

כדעל חטאתיכ׳‎. דבק עם והכיתי:

כהנקם ברית. על כן אמרתי כי זאת הברית הכרותה בסיני הכתובה בפרשת אלה המשפטי׳‎ יום קבלו על נפשם ואמרו נעשה ונשמע אז נכרתה הברי׳‎ ואמר. להם כל הפרשה הזאת:
ונאספתם אל עריכם. מפני החרב ושם אשלח הדבר והרעב עד שתרצו להנתן ביד האויב וזה טעם ונתתם ביד אויב והיא מלה מבנין נפעל:

כובשברי. שם הפעל ובא שבור כמו בשכבה ובקומה וטעם השבר בעבור מטה לחם והוא דרך משל ובישעיה משען לחם כי הלחם לבב אנוש יסעד:
עשר נשים. כי הוא סך חשבון כי מנהג ישראל היה לאפות כל בית תנור לעצמו שיאכלו כל השבוע ומערכ׳‎ השבת תוכיח:
והשיבו לחמכם במשקל. בעבור שהיא מעט:
ואכלתם ולא תשבעו. יש רעב וישבע האוכל ממעט ואתם מאוכל הרבה לא ישבעו:

כזואם בזאת. במכה הזאת. וכן ואם באלה באלה המכות הנזכרו׳‎:

כחעל חטאתיכם. דבק עם ויסרתי:

כטואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם. אין למעלה מן הרעב הזה:

לולא יהיה לכם מקום לזעוק ולהתפלל להושע מהרעב כי אשמיד במותיכם מקום הזבחים:
חמניכם. מגזר׳‎ חמה בתים העשויי׳‎ להשתחו׳‎ לשמש והנו״ן נוסף כנו״ן נשים רחמניות:
פגריכם. גופותיכם כמו פגר מובס. גלוליכם. שם גנאי לעבודת כוכבים מגזר׳‎ כאשר יבער הגלל והטעם כי בהתחברכם לבתי עבוד׳‎ כוכבים שם תהרגו וישחיתו אויביכם צורת גלוליכם ואני לא אושיעכם:
וגעלה נפשי אתכם. שתסור השכינה:

לאאז תחרבנה עריכם ונשמו המקדשים שלכם והטעם בתחלה היו מקדשי:
ולא אריח בריח. והטעם כי כבוד השם מלא שמים וארץ וכתוב על נח וידח ה׳‎ את ריח הניחוח והטעם שלא אקבל עולה אחרי כן מכם:

לבואחר שאמר עריכם ומקדשיכם אמר את הארץ כל ארץ ישראל:
ושממו עליה. כל כך תהיה שממה שגם האויבים הדרים ישומו עליה הפך משוש לכל הארץ:

לגאזרה. מבנין הכבד הדגוש ולא די שתזרו עד אשר אריק אחריכם חרב:
וטעם אריק. מנדנה:
והיתה ארצכם. דבק עם הפסוק הבא אחריו והטעם כאשר תהיה ארצכם שממה:

לדאז תרצה הארץ וזאת המלה כמו תשלי׳‎ וכן עד ירצה כשכיר יומו כי נרצה עונה:
שבתותיה. שמיטות ויובלים וכן כתוב עד רצתה הארץ את שבתותיה ושם פירשתיו:
השמה. שם ומשקלי השמות משתנים:
וטעם כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם. שתהיה שממה מכם אז תשבת ותמצא מנוחה למלא׳‎ שבתותיה:

להוטעם כל ימי השמה תשבות. מספר השנים שתשבות וביחזקאל מפורש:

לוהנשארים בכם. בעבור שאמר והריקותי אחריכם חרב:
מורך מפעלי הכפל וכן במועל ידיה׳‎ מגזרת ורך הלבב ויפחדו עד שירדפם קול עלה נדף והוא שם התאר מבנין נפעל ונו״ן השרש מובלע:

לזאיש באחיו. שהוא אוהבו:
תקומה. מבנין כבד נוסף מנחי עי״ן וי״ו בעבור התי״ו וכן תרומה:

לחואכלה אתכם. מנהג כל הגולים למקום אחר בהשתנות האויר עליהם והמים ימותו רובם:

לטוהנשארים. מהנשארים:
ימקו בעונם. על משקל יסבו ושניהם מפעלי הכפל מגזרת המק בשרו מק יהיה:
ואף בעונות אבותם אתם ימקו. כטעם אבותינו חטאו ובמגלת איכה פירשתיו:

מוהתודו. מבנין התפעל:
במעלם אשר מעלו בי. אבותם:
ואף אשר הלכו עמי. אלה בניהם בקרי:

מאאף אני. כן עשיתי עמהם ויסרתים להביאם אל ארץ אויביהם עד שיכנע לבבם הערל ועוד אפרשנו:
ואז ירצו את עונם. ישלימו ויפרעו:

מבוזכרתי את בריתי. מושך עצמו ואחר עמו וכן הוא וזכרתי את בריתי את ברית יעקב כמו והנבואה עודד הנביא שהוא כמו והנבואה נבואת עודד הנביא ראשיכם שבטיכם שהוא ראשיכם ראשי שבטיכם ויאמר הגאון כי טעם להזכיר בתחלה יעקב בעבור היות שנותיו כלם בברית:

מגוהארץ תעזב מהם. טעמו אזכור גם הארץ שפרעה את השבתות ונעזבה מהם וגם אזכור שהם הרצו את עונם:
יען וביען. האחד כנגד משפטי מאסו והשני ובחקותי געלה נפשם והבי״ת נוסף כבי״ת בראשונה:

מדואף גם זאת. לשון צחות והאחד יספיק וכל המקרא כך וכן הרק אך במשה המבלי אין קברים:
לא מאסתים לכלותם. רק ליסרם עד שיכנע לבם:
געלתים. סרתי מהם או בחלה נפשי מהם:
להפר בריתי. שנשבעתי להם ואף אם הם הפרו את בריתי כי כן כתוב. אני לא אפר בריתי אתם כי אלהים אני:

מהוזכרתי להם. לעולם:
ברית ראשונים. זאת הברית הכרותה בסיני וקרא זה הדור ראשונים כנגד הבנים שיגלו בארץ אויביהם ויש אומרים על אבות העולם. וטעם אשר הוצאתי אתם. אותם שנשבעתי לאבותם להוציא בניהם מעבדות והראשון נכון בעיני:

מואלה החקים והמשפטים. הם הכתובים בפרשת וישמע ואלה המשפטים ופרשת בהר סיני:
אשר נתן ה׳‎ בינו ובין בני ישראל. רמז לברית הר סיני כי אחר שנעשה המשכן והיה הכבוד באהל מועד לא עלה משה בהר סיני גם הזכיר הפרשה של הערכין בעבור שנאמרה בהר סיני כי כן כתוב באחרונה כי תחלת ספר וידבר ה׳‎ אל משה במדבר סיני באהל מועד בספר ויקרא: