פרק ה

אונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. הוא החרם וכן ואת אלית והכתוב אחז דרך קצרה והזהיר שחייב העד להגיד כי אם לא יגיד יש עליו עונש מהשם שישא עונו אם שכח ולא הגיד ואחר כן נזכר לו:

באו נפש אשר תגע. בנבלת הארבעה הנזכרות והם חזיר וחביריו:
או בנבלת בהמה טמאה. למאכלה כסום וחמור ושרץ טמא מהשמונה הנזכרים:
ונעלם ממנו. ואחר כך יודע או נגע בזב וטמא מת וזבה ונדה:

דלבטא בשפתים. דבור שפה:
להרע. למי שהוא חייב או לפירוש הגאון להתענות. וטעם להזכיר אלה שהוא חייב להודות ועל האחרות שהן מצות לא תעשה לא יתודה לפני הכהן והקרבן אחד:

זואם לא תגיע ידו. כי היד היא העושה מלאכה והיא הקונה רמז למי שאין לו:
אחד לחטאת ואחד לעולה. ויאמר רב יצחק כי טעם אחד עולה בעבור שלא תגיע ידו אולי עלה על רוחו מחשבה והקרוב אלי שהאחד כנגד האמורים והשני חטאת כמשפט:

יאעשירת האיפה. מאכל לאיש אחד ביום אחד:

טותמעל מעל. דבר שנתכסה עליו מגזרת מעיל והטעם כי חטאת הוא בקדשי השם יביא איל שהוא שוה כסף שקלים ומעוט רבים שנים:

טזישלם. וישלם אשר חטא מן הקדש עם תוס׳‎ חמישתו וזה הוא אשם בשגגה בתחלה ואחר כך ידע:

יזואם נפש כי תחטא. ועשה אחת ממצות לא תעשה ולא ידע אם הוא אסור יביא איל ודעת רבים שזה אשם תלוי לא ידע אם עשה אם לא עשה והחטאת שבתחלה לא ידע ואחר כן ידע והנה החטאת שלא ידע שהוא אסור עד שהודע והאשם ידע שהוא אסור ושכח ואחר כן נזכר או אשם תלוי:

יטאשם אשם לה׳‎. הוא פירושו אשם הוא:

כאומעלה מעל בה׳‎. שעבר על מצות לא תעשה מדבר שהוא בינו ובין אדם:
או בתשומת יד. שותפות ששם ידו עמו:
בגזל. בחזקה כמו ויגזול את החנית:
עשק. בסתר:
ועמיתו. רעהו ויתכן שהוא בעומתו. וה״א בהנה נוסף:

כבונשבע על שקר. פירושו או נשבע על ממון שיבקש אדם ממנו והעד או מכל אשר ישבע עליו לשקר:

כדבראשו. בעצמו או מה שהוא שוה:
וחמשתיו. מיעוט רבים שנים והנה הם שני חמישיות ועוד אפרשנו:
ביום אשמתו. טעמו ביום שובו מאשמתו יביא איל:

כהבערכך. כראשון והוסיף חומשים בעבור שזה האשם הוא בזדון ודברי יחיד הם שגם זה האשם תלוי:

כולאשמה בה. שם מהבנין הקל תחת שם הפועל: