פרק כב

בוינזרו. כמו והזרתם והוא מבנין נפעל והטעם ירחקו ויבדלו מגזרת נזיר:
ולא יחללו. מושך עצמו ואחר עמו וכן הוא ולא יחללו אתם שם קדשי ולא יחללו אשר הם מקדישים לי:
וטעם אני ה׳‎. קדוש:

גוטעם מלפני אני ה׳‎ כי אחר שיכרת מלפני השם לא יעמוד כאשר פירשתי בסוד השם:

דעד אשר יטהר. ימי טהרתו:

האשר יטמא לו. בשבילו כמו אמרי לי אחי הוא כל אלה הנזכרים יטמאו עד הערב:

זובא השמש וטהר. ידוע כי וטהר שב אל הטמא כמו וכפר עליה הכהן וטהרה כי אין בפסוק זכר יום רק חז״ל העתיקו אפילו שיבא השמש לא יאכל עד סור האור ושמו זה הפסוק לאסמכתא כאשר פירשתי בפסוק לעם נכרי על כן אמרו טהר יומא:
כי לחמו. מאכלו וכבר פירשתיו:

חוריקי מוח יפרשו הפסוק שהוא בספר יחזקאל והוא כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים כל מה שנבלוהו וטרפוהו עופות או בהמות וזה הבל כי הנה בתורה כתוב כל נבלה וטרפה לא יאכל והטעם שאם יאכל לא ישמש:

טושמרו את משמרתי. רמז למקדש על כן ולא ישאו עליו חטא ומתו בו:

יוכל זר. שאינו מזרע אהרן:

יאהם יאכלו בלחמו. זכרים ונקבות:

יבבתרומת הקדשים. השוק והחזה:

יגמלחם אביה תאכל. כמו בראשונה:
וכל זר לא יאכל בו. על בן אם יש לה ובעבורו לא תאכל היא:

ידונתן לכהן את הקדש. טעמו עם הקדש או תהיה מלת ונתן לכהן מושכת עצמה ואחרת עמה וכן פירושו ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן ונתן את הקדש ולפי דעתי שאין צורך בעבור מלת עליו:

טזוהשיאו אותם. פעל יוצא לשנים פעולים והטעם שיזהירום ויורום עד שלא ישגו:

יחואחרי שהזכיר קדשי בני ישראל הזהיר שלא יביאו הקדשים מבעלי המומין:
וטעם ומן הגר. כי משפט אחד לנודר ולמתנדב לישראל ולגר כי כן כתוב וחכמים הפרישו בין נדר ובין נדבה וכל נדר נדבה ואין כל נדבה נדר וכל קרבן שיעלה כלו על המזבח ראוי להיותו בלא מום::

כאלפלא. לפרש:

כבעורת. שם התאר לעין:
וי״א כי שבור ביד וחרוץ ברגל וחרוץ מגזרת כן משפטך אתה חרצת כמו גזור:
יבלת. כמו תבלול וכללו של דבר אנחנו נסמוך על הקבלה ולא נשען על דעתנו החסרה:
לא תקריבו אלה לה׳‎. לפלא נדר ולא יקח מאלה האמורים:

כגשרוע. כראשון: וקלוט הפכו והוא מגזרת עיר מקלט:

כדומעוך. מגזרת מעכו שדיהן:
וכתות. מגזרת ואכות אותו טחון ושניהם בביצים:
ונתוק. מגזרת כאשר ינתק פתיל הנעור׳‎:
ובארצכם לא תעשו. לשנות מעשה השם:

כהומיד בן נכר. שלא יחשוב בלבו הואיל והוא קרבן בן נכר לא אחוש להקריבו:
משחתם. המ״ם נוסף והתי״ו שרש מגזרת השחתה ומ״ם להיות להם משחתם שרש והתי״ו נוסף:
ירצו. מבנין נפעל ואחר שהזכיר לא ירצו הזכיר כי כל קרבן שיקרב קודם יום השמיני גם הוא לא ירצה:

כזשור או כשב או עז. נקראים על שם סופם כמו ובגדי ערומים תפשיט. יומת המת כי יפול הנופל או הטעם זכר המין:
וטעם ומיום השמיני. כמו הנמול עד המרובע:
והלאה. אחריו והעד חץ יהונתן:

כחושור או שה. פירשתיו והמצוה על זכר ונקבה:

כטוטעם וכי תזבחו זבח תודה. שיאכל ביום אחד בעבור שהזכיר שור או שה שלא ישחט ביום אחד והוסיף על הפרשה הכתוב בצו את אהרן מלת לרצונכם:

לוטעם אני ה׳‎. להיות התודה שלימה:

לאושמרתם מצותי. בלב:
ועשיתם אתם אני ה׳‎. שאחקור מה שיש בלב ואראה כל העשוי:

לבוטעם ולא תחללו את שם קדשי. עם בני אהרן ידבר כי הפרשה דבקה והם המצווים שלא ישחטו להם או לישראל אם ובן ביום אחד גם יתכן שמצוה וכי תזבחו זבח תודה לכהנים והעד שהחל בפרשה אחר כן דבר אל בני ישראל ועד שני ונקדשתי בתוך בני ישראל:

לגהמוציא אתכם ובסוף אני ה׳‎ שהוא הדבור הראשון והוא עיקר כל המצות ואחר שהזכיר קדשי בני ישראל הזכיר הימים שיקריבו בהם העולות והחל מהשבת: