פרק ה

אואחר. אחר שעשה אהרן את האותות, באו שניהם אל פרעה, ואמרו לו שניהם כי השם הבטיחם "ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו" (למעלה ד טו):
ויאמרו כה אמר ד'. וזה השם לא שמעו פרעה, על כן הזכיר אלהי ישראל, והטעם עַם ישראל, ולא יעקב לבדו:
ויחגו לי במדבר. לזבוח זבחים כמו אסרו חג בעבותים (תה' קיח כז) חגים ינקפו (ישעי' כט א):

בויאמר. מי ה' אשר אשמע בקלו. שואל הוא מי ד' שהוא אלהים ומתשובת משה שהשיב לו אחרי כן נלמוד זה:

גויאמרו. זה השם הוא אלהי העברים שהיו יודעים והוא אברהם הנקרא עברי, ויצחק בנו, ויעקב ובניו כאשר אפרש בפסוק "כי תקנה עבד עברי" (למטה כא ב):
ויאמרו. מלת נקרא כמו "נקרא נקריתי בהר הגלבוע" (ש"ב א ו) והוא כטעם פגיעה, והנה פירש לו למה הם חייבים לחוג פן יבא דבר או חרב:
מלת פן יפגענו, כוללת אנחנו ישראלים, גם אתה פרעה עמנו וכל המצריים וכראות פרעה שבא הערוב ואכל מצריים רבים, כמו שכתוב "ישלח בהם ערוב ויאכלם" (תה' עה מה) אז אמר "לכו זבחו לאלהיכם בארץ" (למטה ה כא), ומשה השיבו לא נכון לעשות כן בארץ, רק דרך שלשת ימים במדבר ירחקו, וזה המרחק הוא בין מצרים ובין הר סיני להולך בדרך ישר, ושם זבחו, ככתוב "תעבדון את האלהים על ההר הזה" (למעלה ג יב), ועוד "ויבן משה מזבח תחת ההר" (למטה כד ד),גם המזבח שבנה בחלישת עמלק בהר סיני הוא, כי כתוב "ויחנו ברפידים" (למטה יז א) ושם כתוב "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב" (שם שם ו) ובבא הארבה נתן רשות לקצת ישראל שילכו לזבוח, ובמכת חשך נתן רשות ללכת כולם, רק המקנה שלהם לא ילך עמהם, וכראותם שבא הדבר והכה הבכורים אז נתבררו להם דברי משה, "פן יפגענו בדבר" על כן אמרו כולנו מתים (למטה יב לג). וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח גם השאילום:

דויאמר. מלת תפריעו כמו שבוש וכמוהו באין חזון יפרע עם (משלי כט יה) וכלל במלת לכו לסבלותיכם משה ואהרן כי הם כנגד כל ישראל, כי אין סבלותיכם כמו עסקיכם, והעד "והשבתם אותם מסבלותם" (פ' ה):

הויאמר. אמר יפת, כי פירוש רבים עתה עם הארץ, שלא נחוש אם יבוא דבר או חרב עליכם כי רבים הם הסובלים, ולפי דעתי שפירושה מלאכה גדולה אתם מבקשים להשבית:

וויצו. הנוגשים הם המצריים, ושוטרי העם הם מישראל:

זלא תאסיפון. כתוב באל"ף, והמנהג להיותו בוי"ו ושניהם מתחלפין ביו"ד:
ומנהג בוני עפר לערב עמו תבן או קש שיעמידנו:
ללבון. מגזרת לבנה, ובנין הלבנים חזק מהאבנים, כי בנין העפר יזיקהו המים, ובנין האבנים יזיקהו האש, וכן כתוב "ותהי להם הלבנה לאבן, והחמר היה להם לחמר" (ברא' יא ג). ודע כי יש שמות לא יש תנו ממעלתם באתנח או בסוף פסוק בבעלי קמץ קטן כמו סֵפֶר (מ"ב ה ה) ובבעלי פתח קטן כמו צֶדֶק (דבר' א טז), והנה כן תבן, וטעמם לא נדע רק ככה נמצאו:
וקשׁשׁו. מגזרת קש מבעלי הכפל:

חואת מתכנת. כמו תכן (למטה פ' יח) דבר ידוע:

טתכבד. אמר הגאון, כי אל ישעו כמו אל ישענו, והנו"ן חסר כחסרונו ממלת "תת פחדך" (דבר' ב כה) ולא תאבה ולא תשמע אל דברי החולם האומר כי שרשו "תת" בעבור שנמצא "תתה לי ערף" (ש"ב כב מא) חשב, כמו שתה עונותינו לנגדיך (תה' צ, ה), והנה לא יוכל לכחש, כי התי"ו השני במלת תתה לנכח, והתי"ו של עיקר מובלעה בדגש, אעפ"י שהתי"ו ראוי להדגש כתי"ו "והשבתי חיה רעה" (ויקרא כו ו) אם כן יותר טוב שיהיה הנו"ן מובלע כהתבלע הנו"ן בתי"ו וַּאֲמִתו (ברא' כד כז), כי היה ראוי להיות אמנתו ובת בנת, ותת תנת, וחסרה נו"ן הראשון ממלת "תתה לי" כחסרון יו"ד "והיום רד מאוד" (שופ' יט יא), וחסרו נו"ן "גע בהרים ויעשנו" (תה' קמד ה), ולפי דעתי כי ישעו כמו ירפו, כאשר אמר "נרפים" (פ' ה) וכמו "השע ממני" (תה' לט יד) "שעו מני" (ישעי' כב ד) ועיניו השע (שם ו י) כי כאשר תרפינה העינים תכהינה, וכמוהו "ולא תשענה עיני רואים" (שם לב ג):
וטעם בדברי שקר בעבור דברי שקר שמבטיחים אותם משה ואהרן:

יויצאו. מארמון המלך אל העם העובדים:

יאאתם מאשר תמצאו. קרוב או רחוק:
כי אין נגרע. תואר על כן הוא קמוץ כמשפט:

יבויפץ. פועל יוצא, והפועל פרעה שהצריכם להפיץ:
לתבן. תחת תבן, כמו והחמר היה להם לחמר (ברא' יא ג):

יגוהנוגשים אצים. פועל יוצא כמלת שב וכמלת מש שימצא פעם יוצא ופעם עומד:
וטעם לאמר, לאמר להם:
דבר יום ביומו. כמו "מדי חדש בחדשו" (ישעי' סו כג):

ידויכו. עליהם. על בני ישראל, וטעם להוסיף גם פירשתיו:
והנה תמול הוא היום שעשה משה האותות לעיני העם ולא התעסקו בעבודתם גם היום שבא משה ואהרן אל פרעה וכן כתוב "ויצו פרעה ביום ההוא" (למעלה פ' ו):

טולמה תעשה כה לעבדיך. שלא היה מנהגך לעשות כן:

טזומלת "וחטאת" פועל עבר, והוי"ו השיבו לעתיד כמשפט כי היא כמו "וְחָטְאָה" וכאשר העלימו האל"ף כאשר הוא במלת חטא ולא יוכלו לשום נעלם אחר אל"ף על כן החליפו הה"א בתי"ו ואין צורך לשום דגש בטי"ת, וכמוהו "וקראת אתכם הרעה" (דבר' לא כט), והעם במקום הזה לשון נקבה כמו "העם אשר בקרבה יושבת לבטח" (שופ' יח ז) "מדוע שובבה העם הזה" (ירמי' ה ה), והטעם כי החטא יהיה עליך, וכנו דרך מוסר, כי החטא יהיה על שמו וכמוהו "והייתי אני ובני שלמה חטאים" (מ"א א כא), "ואויבינו ילעגו למו" (תה' פ' ז) וימירו את כבודם (שם קו כ):

יזויאמר. לא הועילו דבריהם, כי הוא מתאמץ בחוזק לבו:

יחועתה לכו עבדו. אמר לשוטרים גם הם חייבים לעבוד:

יטויראו. זה הפסוק דבק בפסוקים הבאים אחריו, כי ראו נפשם בצרה בעבור שאמר להם פרעה לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו, ופגעו משה ואהרן והתרעמו עליהם, ומלת "אותם" כמו נפשם ועצמם וכמוהו "וירעו הרועים אותם" (יחז' לח ח), "ויקבור אותו בגיא" (דבר' לד ו), ור' יהודה בן בלעם אמר כי כמוהו "יביא אותו אל פתח אוהל מועד" (במד' ו יג) ולפי דעתי שהכהן יצוה להביאו:

כויפגעו. תחסר מלת והם היו נצבים, וכמוהו "ופרעה חולם" (ברא' מא א) היה חולם, והנה היה עומד על היאור ורבים ככה:

כאויאמרו. ירא ד'. חמסנו שהוא עליכם:
ודע כי החמש הרגשות מתחברות במקום אחד למעלה מהמצח על כן יאמרו הרגשה אחת תחת חברתה, כמו ומתוק האור (קהלת יא ז) ורבי מרינוס אמר שאנו נמאסים ונבאשים בעיניו כריח רע:

כבוישב משה. הנה שאלה אחר שהשם הודיע למשה ואמר לו "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך" (למעלה ג יט) עד שיעשה כל האותות אשר צוהו, אם כן למה יתרעם משה לומר למה זה שלחתני, והצל לא הצלת, התשובה, חשב משה כי מעת דברו אל פרעה יקל מעליהם עולם, והנה הוא הכביד העבודה עליהם, וטעם למה הרעותה, הפך מה שאמרת "ראה ראיתי את עני" (למעלה ג ז) וארד להצילו מיד מצרים (שם שם ה) ולמה זה שלחתני להרע לישראל והנה לא מצאתי תשובה להשיב לשוטרים:

כגומאז. מהיום שדברתי אליו, אז הכביד עולם עליהם כאשר הוא כתוב ויצו פרעה ביום ההוא (פ' ו):
והטעם והצל לא הצלת, וזה שחשבתי שיחל פרעה להקל מעליהם ותחל להצילם:
ומלת הרע לעם הזה פעל יוצא, כמו "הרעו מאבותם" (ירמי' ז כו):