אאז ישיר משה. משפט לה"ק לומר לשון עתיד תחת עבר עם מלת אז אז יבנה שלמה (מ"א יא ז) אז ידבר יהושע (יהושע י יב) אז יבדיל משה (דבר' ד מא) וככה בלשון ישמעאל משה לבדו חבר השירה ולמדוה ישראל ושורר כל אחד ואומר אשירה לה' וכמוהו ויצו משה וזקני ישראל (דבר' כז א) כי המצוה משה לבדו אמרה, וזקני ישראל אמרוה לכל:
ויאמרו לאמר. כל אחד ואחד ככה או בכל דור ודור:
כי גאה גאה. הראה גאותו כי הסוס שיש לו גאוה וגבורה והרוכב שהוא גבור שניהם השליכם בים כמשליך חץ, כי רמה בים כמו נושקי רומי קשת (תה' עח ט):
בעזי. אמר רבינו שלמה ז"ל כי יש הפרש בין עזי בקמץ חטף ובין עֻזי בקבוץ על כן אמר כי יו"ד עזי וזמרת יה נוסף ולא הראה לנו אחר כמוהו, ואמר כי וזמרת יה סמוך כאילו כתוב עז וזמרת יה היה לי לישועה כי חשב כי כמוהו ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (ברא' כב ד), ומי שיבין בלשון ישמעאל ידע ההפרש שיש ביניהם, כי לומר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה איננו משפט לשון הקדש ולא לשון ישמעאל, ואין הפרש בין עזי בקמץ חטף, ובין היותו בקבוץ, כי אמר הטריפני חֻקי (משלי ל ה) נאמר ממנו. כי חָקךָ וְחָק בניך (ויקרא י יג), והנה בשירה הזאת, נהלת בעָזךָ (פ' יג) בקמץ חטף, וכמוהו ה' בעזך ישמח מלך (תה' כא ב), והנה היו"ד סימן המדבר א"ר משה הכהן, בעבור ריש וזמרָת קמוץ, כי הוא וזמרתי יה, אם אתן שנת לעיני (תה' קלב ד) קמוץ, כמו שנתי, והנה נַחְלָת שפרי עלי (שם טז ו) קמוץ כמו נחלתי (רות ד, ו) ה' מנת חלקי וכסי (שם טז) קמוץ, כמו מנתי, והנה מה יעשה במלת ומנָת המלך (דה"ב לא ג) שהוא קמוץ והוא סמוך, וככה ים המלח (במד' לד ג) יָם כנרת (שם לד יא), ומי שהשיב לומר אלה זרות הן נאמר לו שים עמהם עָזי וזמרָת יה", ולפי דעתי שמלת עזי מושכת עצמה ואחרת עמה, כמשפט לשון הקדש, כאלו כתוב, עזי וזמרת עזי יה, והטעם בעבור שהזכיר למעלה סוס ורוכבו רמה בים, הודה כי לא היה זה בגאותו ועזו, רק עזי ותפארת עזי הוא השם לבדו שהוא יה, וזהו אחד משלשה שמות העצם אשר פירשתי ושלשתם מגזרה אחת, ובעבור כי מלת אהיה ידועה בלשון הוצרך להחליף היו"ד בוי"ו בשם הנכבד, ומלת יה ידועה, ובעבור אות הגרון נפתח היו"ד, והיו"ד הנעלם הסירוהו כי יש לו סוד אחר מדרך המספר ומצאנו השם מחובר עם השם הנכבד, והוא כמו עזי וזמרת יה ה' וכבר פירשתי כי השם פעם הוא שם העצם, ופעם הוא שם תואר:
זה אלי. תקיפי:
ואנוהו. אושיבהו בנוה:
וזה ישרת בעבור אחר, זה אלהי אבי והטעם אלהי אברהם יצחק ויעקב:
וארוממנהו. שאספר גבורתו:
גה' איש מלחמה. שהוא מעמיד אוהביו הדבקים בו, והוא איש מלחמה לאויביהם:
ופי' איש כעצם הדבר, והנה בכוכבים איש לא נעדר (ישעי' מ כו), ובחיות "איש אל עבר פניו ילכו" (יחז' א ט), ובמלאכים, והאיש גבריאל (דניאל ט כא), והנה איש מלחמה כמו בעל מלחמה כמו איש אמונים (משלי כ ו) איש שבו אמונים:
ה' שמו. עתה יודע שמו, כמו הקורא למי הים ה' שמו (עמוס ח ה) לבדו העושה ככה:
דמרכבות פרעה. שהיו כבדות ועמהם חילו, כאילו ירה אותם כמו חץ שהוא קל:
בעבור שהזכיר חילו הזכיר שלישיו שהיו על כלו:
ואמר יפת כי ים סוף כמו קנה וסוף קמלו (ישעי' יט ו), ותשם בסוף (למעלה ב) כי ים סוף קנה וסוף סביביו ולא סביבות שאר הימים, ור' ישועה אמר, שם עיר כמו ים כנרת (יהושע יג כז):
התהומות תהומות הארץ כמו תבלעמו ארץ (פ' יב):
ושורק יְכַסְיֻמוּ תחת חולם כמו לא תעבורי מזה (רות ב ה):
במצולת. המים העמוקים, וכן ותשליכני מצולה (יונה ב ד) בעמקי הגלים:
ונאדרי. היו"ד נוסף כיו"ד אכזרי (משלי יא ז):
ואמר פעמים ימינך ה', כטעם כי הנה אויביך ה' (תה' צב י), נשאו נהרות (שם צג ג) והטעם כי פעם אחרי פעם, פעמים אין להם מספר תעשה ככה שתרעץ ימינך האויב:
והנה נאדרי בכח הוא השם הנכבד, ויש אומרים שהוא שב אל הימין:
זוברוב גאונך. שהוא למעלה על כל גאה, תוכל להרוס כל הקמים, ואין לך צורך לכלי ברזל להרסם, רק חרונך לבדו תשלח ויאכלמו כקש לפני אש כי החרון חום דומה לאש:
חוברוח אפךָ. כמו, ומרוח אפו יכלו (איוב ד ט) תגער במים ויקרשו:
נערמו מים. כמו. ערמת חטים (שה"ש ז ג):
כמו נד נוזלים. והמים שמנהגם להיותם נוזלים ויורדים, שבו כמו נד, כמו, קמו נד אחד (יהושע ג טז) כמו חומה:
קפאו תהומות. נקרשו, כמו "וקפאון" (זכריה יד ו):
בלב ים. באמצע הגוף, כנגד רוחב הגוף:
טאמר אויב. הוא פרעה:
ומלת תמלאמו קשה ורבי מרינוס אמר תהיה מלאה נפשי מהם לקחת כל ממונם כדרך בני יצאוני (ירמי' י כ) והטעם דבק עם אחלק שלל, ואחרים אומרים מגזרת אשר מלאו לבו (אסתר ז ה):
ואחר כן אורישם:
תורישמו ידי. תשמידם, וכן ואם לא תורישו (במד' לג נה):
ינשפת ברוחך. מגזרת נשף כי בנשף הבאת רוח שהטביע אותם:
צללו. מגזרת מצולות כמו לקול צללו שפתי (חבקוק ג טז):
ובמים אדירים. דבק עם צלל, כאלו אמר צללו במים אדירים כעופרת:
ועופרת מגזרת עפר, כי הששה מיני מתכות אם יושמו תחת הארץ יחסר כל אחד מהם דבר ידוע בשנים ידועות. ולעולם העופרת תוסיף:
יאבאלים ה'. הם מלאכי מעלה הקדושים, ובני אלים הם הכוכבים ועוד אפרש זה בפ' כי תשא:
נאדר בקדש. הוא כסא הכבוד:
וטעם נורא תהלות. כי כל המהללים יראים הם להלל שמו, כי מי ישמיע כל תהלתו והם חייבים להלל שמו, כי הוא לבדו עושה פלא.
יבנטית ימינך. מהו הפלא כי שמך עליון בעליונים ומשם נטית ימינך ובלעה הארץ שהיא למטה מכל השפלים, את האויב, והנה בדרך משל, כי ברגע אחד הגיעה ימינך שהיא למעלה משמי השמים, אל תחת הים:
וטעם ימינך כחך:
יגנחית בחסדך. אמר נחית לשון עבר תחת עתיד כמשפט הנבואות:
וטעם בחסדך על עמודי הענן והאש, כי הוא המנחה אותם, או זה רמז לאשר נחם עד עתה:
נהלת. כמו אתנהלה לאטי (ברא' לג):
בעזךָ. ולא בעוזם:
אל נוה קדשך. הוא הר סיני ששם שכן הכבוד, וכן כתוב ואביא אתכם אלי (למטה יט ד):
ידשמעו עמים שהם סביבותיהם גם יעברו עליהם:
חיל אחז יושבי פלשת. יושבי ארץ פלשת, כי יושבי לאות על זה:
טואילי. ביו"ד כמו כבשים, כי השרים כדמותם בצאן:
והנה פלשתים ואדום ומואב לא נלחמו עם ישראל במדבר:
נמוגו כל ישבי כנען. בעבור השמועות, כדרך, ונשמע וימס לבבנו (יהושע ב יא), גם ישבי כנען ארץ כנען:
טזתפל עליהם. שב אל אדום ואל מואב, אעפ"י שהזכיר למעלה כנען, וכמוהו בעמוד ענן ידבר אליהם (תה' צט ז), כאשר פירשתי וישם דמי מלחמה בשלום (מ"א ב ה) שב אל אבנר לבדו את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו (ברא' כ יז) שב אל אשתו ואמהותיו, וכל זה בעבור עד יעבור עמך ה', שעברו עליהם לפני בואם אל ארץ כנען:
ואמר עד יעבור פעמים, כי סבבו את הר שעיר ימים רבים: וטעם קנית. שהיו עבדים למצרים, ואתה קנית אותם להיותם לך לעבדים:
יזתבאמו ותטעמו. תפלה שיעמדו שם הרבה ולא יגלו, כדרך בהר מרום ישראל אשתלנו (יחז' יז כג):
בהר. כמו ההר הטוב הזה והלבנון (דבר' ג כה) או רמז להר המוריה על כן כתוב אחריו, מכון לשבתך פעלת ה':
וטעם פעלת ה', שאתה כוננת מקדש מכון לך, כי המקום הנזכר הוא כנגד המקום הנכבד מהעליון כי מקומות הארץ משתנים כנגד הכוכב העומד על ראשם, וחכמי המזלות יבינו זה:
ומלת מִקּדָש כמו מִקְדָּש, וכמוהו "הִשְׁבַתָ מִטֳּהָרו" (תה' פט מה) כי הדגש בטי"ת נוסף כדגש קו"ף מִקְדָש, ובעבור שהיה בקו"ף שוא נע נרפה הדל"ת כי אין מנהג בכל המקרא דגש אחר שוא נע חוץ מגזרת שְׁתַּיִם, וכבר הזכרתי דקדוקו:
כוננו ידיך. כמו פעלת, כי הטעם כפול:
יחה' ימלוך. כאשר יבנה בית המקדש לשמו, אז תראה מלכותו בארץ:
וטעם לעולם ועד על דרך קצרה, כי הוא לעולם ועַד עולם ואל תתמה בעבור מלת "עד" שאינה סמוכה כי כתוב שוכן עד וקדוש שמו (ישעי' נז טו) ומשפט לשון הקדש בהיות התנועה באות הבא אחר וי"ו יפתחוהו, כמו שור וכשב וָעֵז (ויקרא ז כג) ובעבור זה נפתה ועד, והנה אמר ואֹכַל מכל (ברא' כז לג) ובסוף הפסוק, הנחש השיאני וָאֹכֵל (שם ג יג) על כן אמרו לעלם ועד:
יטכי בא סוס פרעה. לפי דעתי, כי גם זה הפסוק מהשירה להזכיר הפלא שעשה בתוך פלא כאשר פירשתי:
ומלת עליהם שבה אל סוס פרעה ברכבו ובפרשיו, גם פרעה עמהם כי כן כתוב, אמר אויב שהוא פרעה, ואחריו תבלעמו ארץ, וכתוב מפורש, ונער פרעה וחילו בים סוף (תה' קלו טו):
כבויסע. לפי דעתי כי עמוד הענן שהיה הולך לפניהם בצאתם ממצרים, ועמוד האש ככה לילה ללכת יומם ולילה (למעלה יג כא), ואחר שטבע פרעה וחילו אין להם פחד ולא יסעו בלילה, והנה לא תמצא בפ' בהעלותך שבלילה נסעו, והנה הסיעם משה על פי השם ואינם רק ששה מסעות עד הר סיני, והם פחותים מארבעים יום, והאויר טוב לא לח ולא קר, ומי שאין לו אהל יוכל לעמוד באויר ולא יזיקנו, ובבואם אל מדבר סיני עשו כולם סוכות כי שם יתעכבו עד שיעשו המשכן כי בעבור זה הוציא עצי שטים ממצרים כאשר אפרש, ולהיות זכר לסוכות שעשו שם היה חג הסוכות, כי הכתוב אמר כי בסכות הושבתי את בנ"י (ויקרא כג מג) ואיך ישבו בעננים? כי הסכות אינם דומים לעננים, ועוד אפרש למה חג הסוכות בחדש השביעי, וכאשר נעשה המשכן ירד השם בעמוד ענן עליו כי כן כתוב ואש תהיה לילה בו (למטה מ לח), ובנסוע הענן יסעו בני ישראל, ובעבור זה כתוב ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם (במד' יד יד), והנה שנים עמודים הם שמתחלפים על המשכן, ואם קבלה ששבעה ענני כבוד היו נניח סברתינו ונסמוך על הקבלה:
אל מדבר שור. הוא מדבר איתם בעצמו אולי שתי ערים היו במדבר שנקראו כן או יש למדבר שני שמות, והעד שאמר וילכו שלשת ימים במדבר הוא מדבר שור, על כן בהודעה נפתח בי"ת במדבר: ולא מצאו מים:
כגויבאו מרתה. וכתוב ויסעו מים סוף (במד' לג יא) כמו ויסע משה את ישראל מים סוף וילכו דרך שלשת ימים במדבר איתם ויחנו במרה (שם שם ה):
על כן קרא שמה. הקורא כמו, אשר ילדה אותה ללוי (שם כו נט):
כדוילנו. מבנין נפעל, כמו וְיִכֹּנו (משלי טז ג) מן נכונו (שם יט כט) מהפעלים השניים או מעלומי העין, ואילו היה מבעלי הנו"ן היה על משקל וַיִגָשׁו:
כהויצעק. זה העץ לא ידענו מה היה, רק דבר פלא היה, ואילו היו המים עומדים היינו אומרים דרך רפואה היה, ונכון הוא מה שאז"ל:
שׁם שׂם לו. השם לישראל:
חק ומשפט ליסר אותם וללמדם:
וטעם ושב נסהו. על דרך כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים (דבר' יג ד), וככה ויענך וירעיבך (שם ה ג) ולמען נסותך להטיבך באחריתך (שם שם טז), להטיב הסובלים שלא הלינו על משה:
כוויאמר אם שמוע תשמע. כבר הזכרתי כי כל שמיעה שאחריה למ"ד או בי"ת אין פי' לשמוע הדבר רק להבין טעם הענין הנושא הדבר והנה זו השמיעה שיבין מה מצוה לעשות:
והישר בעיניו תעשה. אלו מצות עשה:
והאזנת למצותיו. מצות לא תעשה להתבונן מה הם:
ושמרת כל חקיו. שלא יעבור עליהם, כמו "ולא תלכו בחקות הגוי" (ויקרא כ כג), וחקת השם שלא יעשו כמעשיהם:
וטעם המחלה. יש לך לזכור כי בעיניך ראית המחלה והנגעים והמכות אשר שמתי במצרים בעבור שמרדו בי ואם תשמע חקי תמלט מהם, שלא אעשה לך כאשר עשיתי להם, ועוד כי אני ה' אהיה רופאיך מכל מחלה שגזרתי להיותם על הארץ, אין לך צורך לרופא, כאשר רפאתי המים המרים שאין יכולת ברופאים לרפאם, והנה דבר מרה הפך המכה הראשונה כי מימי היו מתוקים ולא יכלו לשתות מהם, וכאן המים המרים שבו מתוקים, והנה השם עשה הדבר והפכו על יש לך להשמר שלא תמר בו, ולאהוב אותו כי הוא ייטיב לך:
כזויבאו. אמר הגאון שבעים מיני תמרים היו ואחרים הוסיפו לכל שבט ושבט ואחרים אמרו לכל איש ואיש, ואין צורך לדברים האלה, כי המעינות שהיו י"ב, ושבעים תמרים לא נבראו עתה בשביל ישראל, ואין זה זמן בשול תמרים, ולפי דעתי כי ישראל לא ישבו במרה רק יום אחד, והתעכבו באלים כמו כ' יום על כן אמר הכתוב, ויחנו שם על המים על כן אמר בפסוק הבא אחריו, כי בחמשה עשר יום לחדש השני נסעו מאלים והנה בט"ו ימים חנו בד' מקומות, ואלה הם מדבר סיני ודפקה, ואלוש, ורפידים, כי תחילת החדש השלישי באו מדבר סיני, והזכיר התמרים להודיע כי המים מתוקים הפך מי מרה, כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים: