פרק לה

אוברוך אל עליון בעוז עמו נהל ביד ציר מראהו באור שמש יהל לצוהו בהר להכין לו אהל לשבתו ככתוב בסדר ויקהל
ויקהל. טעם ויקהל שישמעו הכל מפיו דבר המשכן שיתנדבו, ופירוש אלה הדברים המשכן וכליו לעשות, ע"כ כתוב לעשות אותם, והנה הטעם שהשם צוני שתעשו מה שאומר לכם, והוא הזהיר אתכם, אעפ"י שמעשה שמים אתם חייבים לעשות, השמרו לכם שלא תעשו מעשה בשבת והעובר בפני עדים ימיתוהו בית דין, ובמקום אחר יפרש שהוא בסקילה:

גלא תבערו. בעבור שהזכיר ביום הראשון ובשביעי בחג המצות כל מלאכה לא יעשה בהם (למעלה יב טז) להתיר אוכל נפש אמר עתה בשבת לא תבערו אש לאפות לחם ולבשל בשר, כי האש צורך לכל מאכל והגאון רב סעדיה חבר ספר נכבד תשובות על החולקים על קדמונינו על נר שבת:

דויאמר. עתה החל לפרש לכל העדה מה שצוהו השם:

הקחו. הפך תנו רק בהיות מ"ם אחר גזרת לקיחה הנה היא כמו נתינה, קחו נא לי מעט מים (מ"א יז י) פי' כי הלקיחה לי היא בעבורי, וככה קחו מאתכם תרומה לד':
ומלת כל נדיב לבו זרה כל אשר נדבו לבו, כמו בגדול זרועך (למעלה טו טז) בזרועך הגדול, זכר רב טובך (תה' קמה ז) זכר טובך הרב ור' ישועה אמר, כי הוי"ו נוסף כמו חיתו שדי (תה' קד יא) בנו בעור (במד' כד ג):
ואחר שהזכיר יביאה. פי' והוסיף לבאר שהיא תרומת ד', וכמוהו רבים, והוא צוה לי אחי (ש"א כ כט):
י"א כי נקרא כסף בעבור שתאוה היא לעינים מגזרת נכספה (תה' פד ג), גם נחשת, כי הנשים מנחשות בנחשת:

וותולעת שני. בלא מ"ם, ויש במ"ם, אם יהיו חטאיכם כשנים (ישעי' א יח) אולי לשון רבים הם:

זוערת. זכרים כמו לוחות ובכורות בקרך (דבר' יד כג):
שטים. במ"ם כמו נשים:

חושמן. לא הזכיר זית זך כי ידוע הוא, על כן למאור כמנהג, הנה הזכיר שיביאו המתנדבים תרומתם, ומי שהם בקיאים שחכמי לב הם באומנות יבאו ויעשו והחל מהמשכן כי הוא כולל והאהל מכסה הוא עליו, והזכיר מכסהו, והוא כולל שנים מכסים:

יאאת קרסיו. קרסי המשכן והאהל:
ובריחיו ועמודיו ואדניו, שהם עמודי הפרכת והמסך, ואחר כן הזכיר כלי הקדש שהם לפנים מהפרכת:

יגואת לחם הפנים. כי בעבור זה נעשה:

ידואת מנורת. והזכיר שמן המאור שבעבורו נעשית המנורה:

טוואת. השלים להזכיר כלי הקדש, ואחר כך את מסך הפתח והנה כלי שמן המאור, וכלי שמן המשחה וקטרת הסמים יהיו נכונים כי הם קדש, בין הפרכת והמסך פתח המשכן:

טזאת הכיור. הנה אין לכיור ולכנו בדים, אולי על העגלות היו נשואים:

יזאת קלעי החצר את עמודיו ואת אדניה. כמו, ורוח גדולה וחזק (מ"א יט יא) תאכלהו אש לא נפח (איוב כ כו):

יטאת בגדי השרד. לצורך הנסיעה:

כויצאו. למדנו מזה שכל עדת ישראל באו אל אהל מועד כת אחר כת:

כאויבאו כל איש אשר נשאו לבו. הם חכמי לב והטעם שיש לו לב רם:

כבומלת על הנשים. כמו עם הנשים, כמו על לחם הבכורים תנופה (ויקרא כג כ) ורבים ככה:
כל נדיב לב. או נדיבות לב כדרך השפן (ויקרא יא ה) שור שה כשבים (דבר' יד ד):
חח. באוזן:
ונזם. באף:
וטבעת. באצבע:
וכומז. בזרוע:

כגוכל איש. או אשה, והוסיפו הנשים שטוו התכלת והארגמן והתולעת והשש גם העזים והיא אומנות צריכה לחכמה יותר:

כזוהנשיאים. כי בצאתם ממצרים ונצלום כל איש שאל כפי מעלתו והנה דבר גדול היה שנמצא שמן למאור ביד הנשיאים אחר חדשים רבים שיצאו ממצרים, ואחר כן כלל כל איש ואשה ושב לדבר על הנשים שנשאם לבם לעשות, והזכיר הראש שכלם יהיו סרים אל משמעתו, כי אין בהם חכם כמוהו:

לאוימלא. הנה השם העיד כי הוא מלא חכמה ותבונה ודעת ותוספת עוד שהוא חכם בכל מלאכה:

לבולחשוב. בלבו מחשבות שלא נראו כמותן כי יש אומן זהב ולא כסף, וחרשי אבן ולא עץ ובכולם היה שלם:

לדועוד ולהורות. כי יש חכמים רבים שהם קשים להורות אחרים והנה אהליאב הוא חבירו בכל המלאכות, גם להורות לאחר בחכמה על כן אמר על שניהם עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות: