אבגדי שרד. הם הנזכרים בפרשת במדבר סיני כי צוה השם שיכסו הארון בפרכת בעבור כבודו, ועל הפרוכת כסוי עור תחש, ועל זה הכסוי בגד כליל תכלת ועל דרך הסברא, כי התכלת בעבור כבוד הארון, אם היה האויר זך, ואם ירד גשם יסירהו ויעמוד עליו כסוי עור תחש ועל שלחן הפנים בגד תכלת, ובגד תולעת שני, ולמעלה כסוי עור תחש, ובגד תכלת על המנורה ועל מזבח הזהב וארגמן על מזבח העולה ועל הכל עור תחש, ואחר שהזכיר בגדי שרד, הזכיר בגדי הקדש שהם לאהרן שהוא הכהן הגדול, והחל לפרש אותם:
בויעש את האפוד. איך שמו הזהב בתוך התכלת:
ווטעם ויעשו את אבני השוהם. כדרך תקון, כמו וימהר לעשות אותו (ברא' יח ז):
כבומלת כליל תכלת. כלו תכלת והוא סמוך:
כחואת המצנפת שש. שהוא לאהרן:
ואת פארי המגבעות. לבניו כי אין דרך המצנפת כמו המגבעות
לבותכל. כמשקל ותרב משאת בנימין (ברא' מג לד):
לגויביאו את המשכן. והנה את מיתריו ויתדותיה (פ' מ) כמו את קלעי החצר ואת עמודיו ואת אדניה (למעלה לה יז):