Geula Quiz logo חידון גאולה English

סימן שכה – איסור הנאה ממלאכת גוי בשבת

ילקוט יוסף · הלכות שבת · 8 סעיפים

כל פרקי הלכות שבת (187)

סימן רמב – להזהר בכבוד שבת–רצג – דיני ערבית של מוצאי שבת · סימן רצג – זמן צאת השבת–שיח – בישול בחמה ותולדותיה · סימן שיח – בישול בכלי ראשון–שלו – מלאכת קוצר · סימן שלו – עלייה באילן ודריכה על עשבים בשבת – דין מקלקל וחצי שיעור בשבת

  1. סימן שיח – בישול בכלי ראשון
  2. סימן שיח – עשיית תה בשבת
  3. סימן שיח – בישול אחר שרייה בכלי ראשון
  4. סימן שיח – דין בחישת תבשיל
  5. סימן שיח – דין תתאה גבר
  6. סימן שיח – דיני כלי שני
  7. סימן שיח – דין בישול אחר בישול
  8. סימן שיח – בישול אחר אפייה וקליה
  9. סימן שיח סעיף ה – עשיית קפה בשבת
  10. סימן שיח – עוד מדיני בישול
  11. סימן שיט – הלכות בורר
  12. סימן שיט – ברירה בשני מיני אוכלים
  13. סימן שיט – ברירה במשקין
  14. סימן שיט – דין הבורר לצורך אחרים
  15. סימן שיט – עניני ברירה שבתוך הסעודה
  16. סימן שיט – ברירה בפירות וירקות
  17. סימן שיט – דין ברירה בבגדים ובכלים
  18. סימן שיט – מלאכת זורה
  19. סימן שכ – דיני סחיטה בשבת, מלאכת דש
  20. סימן שכ – דין סחיטת לימון
  21. סימן שכ – סחיטה על גבי מאכל
  22. סימן שכ – סחיטה בשאר דברים
  23. סימן שכ – מלאכת צובע – ודיני צביעה באוכלין
  24. סימן שכא – דיני טוחן ולש בשבת
  25. סימן שכא – תיקוני מאכל בשבת
  26. סימן שכב – דין נולד בשבת
  27. סימן שכב – דין מוליד ריח בשבת
  28. סימן שכג – דיני קנין צרכי שבת – בשבת
  29. סימן שכג – דיני הדחת כלים וטבילתן בשבת
  30. סימן שכג – איסור שנתערב בהיתר – בשבת
  31. סימן שכג – הכנה משבת לחול
  32. סימן שכד – דיני הכנת מאכל לבהמה בשבת
  33. סימן שכה – איסור הנאה ממלאכת גוי בשבת
  34. סימן שכו – דיני רחיצה בשבת
  35. סימן שכו – צחצוח השינים בשבת
  36. סימן שכז – דיני סיכה בשבת
  37. סימן שכח – דיני חולה שאין בו סכנה בשבת
  38. סימן שכח – דיני לקיחת תרופות בשבת
  39. דיני חבישת מכה בשבת
  40. דיני זריקות בשבת
  41. סימן שכח – דיני חולה שיש בו סכנה – בשבת
  42. סימן שכט – על מי מחללין את השבת
  43. סימן שכט – תשלום לרופא על טיפול בשבת
  44. סימן שכט ס"ו – דין מלחמה בשבת
  45. דינים הקשורים למשטרה – בשבת
  46. סימן של – דיני יולדת בשבת
  47. סימן שלא – הלכות מילה בשבת
  48. סימן שלד – דיני דליקה בשבת
  49. סימן שלה – דין מעמר
  50. סימן שלו – מלאכת קוצר

אעכו"ם שעשה מלאכה בשבת לצורך ישראל, אסור לישראל ליהנות מאותה מלאכה בשבת, אף אם לא ציוהו על כך. ואף אם אין העכו"ם מכיר את הישראל אך אומר בפירוש שלצורך ישראל הוא עושה, אסור ליהנות ממלאכתו בשבת. ואפילו אם אינו אומר בפירוש שעושה לצורך ישראל, אך מעשיו מוכיחים שעושה לצרכו, גם כן אסור ליהנות ממלאכתו בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד מח].

בלפיכך מה שיש נוהגים שהשפחה מכינה קפה או תה לבני הבית ע"י הדלקת הגז ושאר חילולי שבת, יש להוכיחם שהדבר אסור, ושאסור להם ליהנות מזה בשבת. ואם השפחה הרתיחה מים לצורך עצמה, ונותר מהמים, יש אומרים שגם בזה אסור לישראל לשתות ממים אלה, שבכל דבר של אכילה או שתיה יש לחוש שמא יבואו לומר לגוי בפירוש שיבשל בשבת. ויש אומרים שלא החמירו בזה אלא בפת שאפאה הגוי, שיש לחוש שמא בבין השמשות היה הלחם עדיין קמח ויש בו דין מוקצה, אבל בבישול מים וכדומה אין לאסור את המים אם בישלם העכו"ם לצורך עצמו. ובפרט שיש מתירים גם בפת. ובשעת הדחק או לצורך מצוה, יש להקל לשתות ממים אלה [שנותרו מהמים שהרתיחה לצורך עצמה]. [ילקו"י שבת ד' עמ' מח].

גקפה שמבשלים הגויים בשבת לצורך עצמם, המקילים לשתות ממנו בשבת יש להם על מה שיסמוכו, ובלבד שלא ישתו אלא דוקא מן הקפה המבושל כבר קודם שבאו לשם, ולא ממה שיבשל הגוי אחר בואם שמא ירבה בשבילם. [ויש לאסור אפילו בחול שתיית קפה של גויים במסיבות שלהם, משום חתנות, כמו שאסרו חז"ל שכר של גויים במסיבות הגויים, (ע"ז לא:). אלא יקח הקפה לביתו ושם ישתה]. [ילקו"י שבת כרך ד עמוד נ', ועמוד שצט. הליכות עולם חלק ד'].

דפת שאפה הגוי בשבת לצורך גוים, כגון בעיר שרובה גויים, שכל העושה מלאכה על דעת הרוב הוא עושה, יש אוסרים את הפת לישראל לאוכלה בשבת, מפני שחששו חכמים שמא יאמר לגוי לאפות בשבילו, ואף על פי שיש מתירים, אין לסמוך על המתירים אלא בשעת הדחק, כגון שהוא דר בעיר של גוים, ואי אפשר לו לשאול פת מישראל. או במקום מצוה, כגון סעודה מילה או סעודת חתן וכלה, או לצורך קיום שלש סעודות שבת. ואף בפת של בעל הבית, דהיינו שאפאה הגוי לעצמו, שלא על מנת למכור, גם כן יש להקל, שלא החמירו חכמים לאסור פת עכו"ם במקום עונג שבת. [ילקו"י שבת כרך ד' עמוד נב, ושצח. הליכות עולם ח"ד].

האסור לומר לגוי להביא לו פת בשבת אם יצטרך הגוי להוציא הפת מרשות לרשות, ואפילו לצורך סעודות שבת. אך מותר לומר לגוי להביא את הפת אם מוציאו מביתו [רשות היחיד] לבית הישראל [רשות היחיד] מבלי להניח הפת ברשות הרבים. שמאחר והוצאה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים היא מדרבנן, הוה ליה שבות דשבות במקום מצות סעודת שבת, ומותר. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד נג].

ווכן יש להקל באופן הנ"ל במקום מצות הכנסת אורחים, וכן מותר לשלוח חפץ לגוי באופן כזה כשיש בזה משום דרכי שלום, וכן כל כיוצא בזה. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד נד].

זקיימא לן שבות דשבות במקום מצוה מותר, והיינו אפילו במקום מצוה שיש בה הנאת הגוף, כגון לומר לגוי בשבת שיביא לו פת לסעודת שבת, וכמו שפסק מרן בכיוצא בזה בשלחן ערוך (סימן שלח סעיף כ') שמותר לומר לגוי בשבת לנגן בכלי שיר לשמחת חתן וכלה, משום דהוי שבות דשבות במקום מצוה. אף על פי שיש במצוה זו גם הנאת הגוף, ושלא כדברי הערך השלחן שאוסר שבות דשבות במקום מצוה שיש בה הנאת הגוף, והוא עצמו מודה שדעת מרן השלחן ערוך להתיר, ואנן אתכא דמרן סמכינן. [ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד ת'].

חיש אומרים שלא הותר שבות דשבות במקום מצוה או במקום חולי, אלא כשהשבות האחד הוא על ידי גוי, אבל שבות דשבות ששניהם על ידי ישראל, אסור במקום מצוה. ויש חולקים ואומרים שלעולם יש להקל בשבת דשבות במקום מצוה אפילו שני השבותים נעשים על ידי ישראל, ויש לסמוך על דברים להקל רק כשיש צורך גדול בדבר. [ילקוט יוסף שבת ד' עמוד תא].

הורדת הספר (PDF)

בחנו את עצמכם: חידון ילקוט יוסף הלכות שבת: חלק א · חלק ב · חלק ג · חלק ד

מתוך ילקוט יוסף, מאת הרב יצחק יוסף. הטקסט מאתר ילקוט יוסף חינם – האתר להפצת יהדות (yalkut.info). זכויות היוצרים על הטקסט שמורות לבעליהן; לשימוש לימודי בלבד.