חידון ילקוט יוסף הלכות שבת כרך א חלק ג

חידון אינטראקטיבי על ילקוט יוסף הלכות שבת כרך א חלק ג — 150 שאלות בעברית לכל הרמות.

• 150 שאלות
• 75 קל
• 45 בינוני
• 30 קשה

שאלות ותשובות, מבחן ובוחן אינטראקטיבי על ילקוט יוסף הלכות שבת כרך א חלק ג, בעברית ובחינם. מתאים לתלמידים, למורים ולכל מי שרוצה לחזור על החומר וללמוד תוך כדי משחק.

נושאים בספר

• הלכות שבת - כרך א - חלק שלישי
• הלכות שבת, מעשה ידי אומן. נטע נאמן. זה בני נאמן. הרב המאור הגדול. מעוז
• א. יש נוהגים לקדש קידוש של שבת בבית הכנסת, בליל שבת ולמחרתו ביום שבת, כמו
• א) בגמ׳ פסחים (קא.) מבואר, שאין קידוש אלא הסעודה, ועיקר מצות הקידוש הוא מן
• ב. הרא״ש (פסחים פרק י סימן ה) כתב בשם רבינו
• נ. י״ל משום עניים שאין להם יין, וכמ״ש
• לא. ע״כ. ובשו״ת התשב״ץ (ח״ד חוט המשולש טור
• ד. עוד בסדד דע״ג :שם והכי א״ד נטדונאי,
• ז. בכל־בו סימן לא) הזכיר טעם נוסף, כדי שמי
• ט. ובאבודדהם (מעריב של שבת) איתא בנוסח
• ז. ובאו״ז שם כתב טעם חדש בזה, וז״ל: ויש
• י. עוד כתב האבודדהם, וגם יש בזה פדסום
• ח. ומדן בבית יוסף כאן כתב בשם הד״ן(פסחים
• כ. דיבור ראשון), דכיון דמעיקדא איתקן משום
• שם. ומקוד דבדים אלו הוא מןבכלבו סי ( נ).
• יא. בשו״ת חוט המשולש הנ״ל כתב, שעוד יש
• יב. עוד כתב שם ליישב עפ״ד דב נסים גאון
• רסט) כתב, שהנכון כמנהג אד״י שלא
• תפט) כתב, בליל שבת ויו״ט סופדים ספיה״ע,
• ב) ועוד. עש״ב. והדבד פשוט, שאין זה מנהג
• הם. וכ״כ הרמב״ם (פאה״ד סימן קמח) והרשב״א והטור, שהרי כתב בסתם: נוהגים לקדש
• ו. ועוד תשהאח׳ כנו ש מ ( יעקב קרלין סי׳ צו) הוכיחו
• קמח) שכתב, שאפי׳ אם אין שם אודחים
• ב. יש מי שכתב שאם עושים את הקידוש אחר התפלה בליל שבת, וחלק מהקהל יוצאים
• ב) עיין בשו״ת שיח יצחק (סימן קמ) שנסתפק בקידוש בבית הכנסת כשאין מנין בביהכ״נ
• ג. בבתי כנסיות שיש שם עמי האדץ שאינם מקדשים בביתם, אף שנהגו לקדש בלילה
• ד. במקומות שמקדשים בבית הכנסת יש להזהד שהמקדש לא יסתפק בטעימה בלבד מהיין
• נ) הנה יש לעיין במקומות שאינם בני תורה עצמו ישתה רביעית מכוס הקידוש, והיינו
• ה. גבאי של בית הכנסת שאין בידו אלא לקנות שמן לנר חנוכה של בית הכנסת, או יין
• ד) הנה מרן בש״ע (סי׳ רעג ס״ה) כתב, שצריך במצוה של תורה, וצורך לרבים, כדאי לעשות
• חלק ב׳ (כללי ספק ברכות) ובשו״ת יביע אומר
• חלק ט' (חאו״ח סי׳ מז ובמילואים). ע״ש.
• ה) הנה אף שהדלקת נר חנוכה בבית הכנסת אינה חובה מן הדין אלא מנהג, וכמו שכתב
• ו. קהילה שנהגו בחוץ לארץ לקדש בבית הכנסת, ועתה עלו לארץ ישראל, הנכון הוא
• ו) ראיתי מובא מספר מעשה איש (חלק ד עמוד לעשות כפי מנהג המקום שבאו לשם, ואפילו
• קטו) לגבי קהילה אחת שעלו מחו״ל אם הם המרובים. שכל שקדמה קביעות של
• ריב) שאין חילוק בזה ובכל גוונא כמנהגינוצריכים הו״ל כולם ספרדים, וכל האשכנזים
• פרק יא סי׳ כו) בדין מיעוך הסירכות, שבארץ ישראל שנתקבצו להתפלל בתוך ביהכ״נ אחד קבוע,
• אחד. ועוד שאחר שהרמב״ם ז״ל תני טעמא
• שבת. ומ״מ במקום שנהגו להקדים 40 דקות
• בזה. ועכ״פ היה לו לחלק בין בני אשכנז לבין
• ז. גם במקדמות שנוהגים לקדש בבית הכנסת, אין מקדשין בליל הסדר של פסח. ז)
• ח. יש אומרים שגם במקומות שמקדשין בבית הכנסת, אין לקדש בליל סוכות, או בשבת
• ט. קידוש זה שמקדשין בבית הכנסת איני אלא על היין, ואם לא ניתן להשיג יין כשר
• ח) הנה הטור (סימן תרמב) כתב, שהשליח צבור דה״ט כדאמרינן בברכות לה:) דהא דלא
• ט) בפמ״ג סי׳ רסט) מסתפק דקידוש בבית
• י. המקדש בבית הכנסת גם אם כבד יצא ידי חובת קידוש במה שקידש בבית הכנסת,
• א. י במקומות שנוהגים לקדש בבית הכנסת, בלילי שבתות שבימי ספידת העומד, מבדכים
• י) בגמ׳ ר״ה כט. אמרו, דאף על פי שיצא ידי להוציאן י״ח. [ולא ראה לנכון להדגיש שאם כבר
• וכר. והוא שאינם יודעים. ע״כ. וכן פסק
• יא) שלחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן משום דאפוקי יומא מאחרינן כמה דאפשר,
• יב. יש מי שכתב שגם לענין הבדלה, מנהג ידרשלים להבדיל בבית הכנסת ואין לבטל את
• יב) ראיתי בספר אור לציון (ח״ב עמוד שיד) ומשמע שיסוד המנהג להוציא י״ח מי שאין לו
• להן. אך מנא לן שהוקבע כאן מנהג גם אם
• סימן רע ־ דין ת מיר א ה מ ב קיו מדלי
• א. המנהג לומר בליל שבת פרק במה מדליקין. והספרדים אומרים אותו קודם תפלת
• ב. וטעם נוסף מבואר בכל־בו, ומיהו יש לומר
• א. באדחות חיים (דף סב.) כתב, שתיקנו לומד
• פרק במה מדליקין, שמדבר בדין הדלקה ובג׳
• ה. ובספר העיתים (סימן קמ) כתב: וכתב מר רב
• יפה. ואמרו במה מדליקין ובמה אין מדליקין
• יפה. ע״כ. ולכאו׳ הכוונה שתיקנו לומר במה
• ו. ובספר חסידים (סימן קנד) כתב: מצוה לשנות
• ג. וטעם נוסף מבואר בשבולי הלקט הנ״ל (סימן
• ז. טעם על פי הסוד. והשל״ה בסידורו שער ט. וכעין זה כתב בספר אמרי פנחס מקאריץ
• י. ולהלן הבאנו טעם נוסף מדברי החת״ס.
• פרשת במה מדליקין על הנחה זו, כי העיקר
• ח. בשו״ת שיח יצחק (סי׳ ת) הביא מספד תודת כתב, שאפילו אם הוא תלמיד חכם
• שם. אך הרש״ל (בתשובה סימן פה) כתב, שראוי
• פרק משנה. ולכן נוהגים ללמוד אז פרק במה
• אדם. אותיות נשמה משנה, כדי שתתיישב נשמה לה). וז״ל: ואמרו הגאונים שתיקנו לומר
• פרק במה מדליקין כי יען הנשמה קרוי׳ נר
• ב. גם תלמיד חכם מופלג הטרוד בלימודו, ראוי ונכון שיאמר עם הציבור פרק במה
• ב) הנה יש לעיין האם מי שלא אמר במה אדם שנמצא בביהכ״נ צריך לומר במה מדליקין,
• ג. קהלדת שרוצים לבטל אמירת במה מדליקין, אין להם לבטל מנהג זה, אך קהלות
• ד. אין אומרים ״במה מדליקין״ ביום טוב, שהרי מותר להדליק ביום טוב באותם שמנים
• ד) כתב הטור (סימן ער), ונוהגים באשכנז שלא הב״ח בשם המהרש״ל (סימן סד. עמוד קפט), שיש
• שבת. ושכן נוהגים בוינא. ע״כן. וכתב ע״ז מרן
• שבת. ע״כ. וכ״ה בתניא סי׳רבתי ( כץ,י). לפי שאם לא עישר קודם יו״ט אינו יכול
• ה. מנהגינו לומר פרק ״במה מדליקין״ בערב שבת בבית האבל, לפני תפלת ערבית של
• ה) בגמרא מו״ק (כג.) אמרו, אין אומרים שמועה שמועה ואגדה בבית האבל, וסמכו על מה שיש
• ו. יש נוהגים לקרוא בכל ערב שבת ״שיר השירים״ בנעימה. ומנהג חסידי בית אל לקרותו
• ו) דין זה נתבאר בילקוט יוסף שבת כרך א׳ חלק בסידור השל״ה בשם רבי אברהם תלמיד הרמ״ק,
• ז. אם רב בית הכנסת דורש לפני הקהל בליל שבת, ויש טורח צבור גם בדרשת הרב וגם
• ז) הנה כל הנ״ל הוא בעיקר לאותם האומרים שיר
• הלכות בדרך האמת והישר, עדיף העדרו], מה גם
• שיעור בהלכה פסקי הלכות בקצרה, ובדרך
• ח. מקומות שנהגו לומר פירט יגדל אלקים חי אחרי התפילה, מנהג יפה הוא, ואין לבטל
• ח) הנה מנהג זה לומר פיוט יגדל אלקים חי אחר לומר יגדל כי הוא אינו על דרך האמת.
• קס) כתב שאמידת לכה דודי לא נזכד בדברי ישראל נגאלים, שעתח עומדת חשעח לגאולח.
• רסז) שמנחג ירושלים לומר רק חמשח בתים ר׳ מאיר שוורץ (עמוד )39 שהביא מכתב מהגאון
• סימן ט). ועל כיו״ב אמרו [ע׳ בספר פחד יצחק דף
• ט) בשם גדולי הדורות, וכיון שאין בזה חשש
• סימן סו הערה ב) ״שמדריגת רבינו האר״י ז״ל
• חלק ר׳ סימן ג) שפשוט דמה שאמרו שהקבלה
• הלכות ע״פ סיפורי מעשיות, ולא בשמים מ״שהיא. בשו״ת הרדב״ז ח״ג סי׳ תקלב), שהשבח
• פרק א ־ מצות הקידוש פרק ט - ר סו אי טעימה ם קוד הקידוש
• פרק ב - הכנות לקידוש פרק י - כיסוי הפת
• פרק ב - קבלת שבת- אמירת שבת שלום פרק יא - דברים שאומרים ם קוד
• פרק ג - לקדש מבעוד יום הקידוש
• פרק ה - תשלומין לקידוש פרק יב ־ דיני הכוס
• פרק ו - כוונה בקידוש פרק יג - נוסח הקידוש
• פרק ז - ם א יוצאים י״ח קידוש בתפלה פרק יד ־ דר ס הקידוש
• פרק ח- החייבים בקידוש ולהוציא פרקי״ח טו - ברכת הילדים, לנשק ידי ההורים
• פרק ־ א מצות ש קידו
• א. מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בכניסתו בדברים, שנאמר, זכור את יום
• א) מה שכתבנו שקידוש הוא מה״ת, הוא על פי הלכות גדולות, והר״י אלברצלוני, והרא״ם, דמה
• קיד. ד״ה ״מברך על היין״, שהוא הדין למקדש
• עשה. ע״ש. ובמחכ״ת אשתמטיתיה דרוב מנין
• ב. יש אומרים שכל שביטל מצות הקידוש, מלבד מה שביטל מצות עשה, עבר גם על
• ב) הנה היכא שביטל מצות הקידוש, י״א שמלבד כג) ״שבתון ־ שבות״, שפירושו שלא לעשות
• כ) שרבותינו הקפידו בזה ואמרו זכור ושמור ״לקדשו״ ד״זכור״, שהוא מורה על קריאת
• ג. אף בקידוש של יום טוב, דעת רבים מהראשונים שהוא מן התורה, ואף על פי שהרב
• הכי. דאע״פ שקידוש על היין מדרבנן, אם קידש
• ד. כשחל יום טוב בשבת, חותם בקידוש מקדש השבת ישראל והזמנים. ד)
• ד) ומח שמקדים שבת לישראל, לפי שחשבת מקדשא וקיימא מששת ימי בראשית, כמבואר
• ה. אם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהכין צדכי סעודה לכבוד הלילה, ולכבוד היום
• ה) ש״ע (סי׳ רעא ס״ג). והיינו טעמא, שהרי קידוש שהרי יוצא ידי חובת קידוש במקום סעודה
• ו. אם אין יין בעיר, או שהיין מזיקו, מקדש על הפת ל ל ב נ שבת], ראם יש מי מהשומעים
• ז. מי שנמצא במקום שאין שם יין כשר לקידוש, וכגון שכל היינות שם הם יין נסך, או מי
• ו) מה שכתבנו שאם אין יין בעיר מקדש על הפת,
• כאן. וגם בחזון עובדיה שבת ב׳ (עמוד עו) ציין
• בפה. ע״ש. ודלא כהבנת הפר״ח בדברי הב״ח.
• ח. אם עבר ואמר את כל נוסח ברכת הקידוש בלא יין ובלא פת, ואחר כך הובאו לד יין או
• ח) וכמ״ש כל האחרונים לגבי מי שקידש קידוש היכא דלא אפשר בפת. והוא הדין להבדלה. ע״כ.
• ט. אחר תפלת ערבית ימהר לילך לביתו לקדש ולאכול מיד, שמצדה להקדים לקדש את
• ט) בגמרא ברכות כז:) אמר רב נחמן אמר שמואל, והרמב״ם מסכימים לדעה זו הכי נקטינן. ע״כ.
• וכר. ע״כ. הרי שדעת הטור שיכול להתפלל
• סימן כז], ויש לסמוך על מ״ש המרדכי (ספ״ב
• וכר. ע״כ. וכ״ה ברמב״ם (בפכ״ט הי״א), וברשב״א
• שבת. וצ״ע איך זה נכנס בלשון הטור. וקשיא ב׳ שימהר לאכול מיד, דהא צריכין להקדים בכניסת
• סימן רעג ס״ב). ומהט״ז מבואר לכאורה שאין זה
• קו. זכרהו וכו׳ ומפרש הטור תיכף שיכנס, ושם
• קה. עיולי יומא כו׳ ש״מ דממהרין לקדש. ע״כ.
• י. אף שביארנו שיש להזדרז לקדש מיד בכניסת השבת, אין לבטל תפלה בצבור כדי שיוכל
• י) מה שכתבנו דלכתחלה צריך מנין וכו׳ על פי יתכוין לשם עדות אלא כקורא בתורה. [וראה
• ג. ויש אומרים עוד, שממקרא קודש יש ללמוד
• ב. יש אומרים דאף למאי דקיימא לן שבכל ימות
• שם. וע״ע בספר חתן סופר (שער התפלה ונ״ס וקרה״ת
• ד. ובפרי מגדים (סימן רסח מש״ז סק״ה) כתב, שיש
• ה. ובשו״ת הלכות קטנות (סימן נב) כתב, שצריכים
• ו. עוד כתב בלק״ט שם, מטעם שאומרים בואי
• רע. וזהו בימי ניסן ותשרי, שהימים והלילות שוים,
• ג) דאחד הטעמים שחז״ל הדבו להזהיד לשמוח
• תפז) בשם (ויקראהרמב״ן כג ב) וטעם מקראי קודש,
• א. י ומכל מקום אם אינו תאב לאכול יכול להמתין מלקדש עד שירעב. וכן מי שעייף
• סימן רסט) שאמרו בגמ׳ משעה שבני אדם
• ב) ושם הביא דברי הגמרא (ברכות ב:) שיש
• יא) כן כתב במשנה ברורה (סק״א) דאם אינו תאב אם כן לכאורה יהיה רשאי לישון קודם הקידוש,
• ב. י מי שקשה עליו האכילה בתחלת הלילה, יכול לקדש מיד כשיבא לביתר, ויאכל כזית
• יב) הנה אם יכול לכתחילה לקדש בליל שבת לשון הטור ומרן ״ימהר לאכול מיד״, שיש ענין
• יין. אמנם גם לפי טעמו של הטור אפשר דס״ל שדי בקידוש ואכילת מזונות. ויל״ד דשאני
• שבת. ועיין במגן אברהם (שם סק״א) בשם המרדכי
• יג. המקדש בביתו ונמצאים שם אנשים שאין להם כיסוי על ראשם, נכון שיבקש מהם
• יג) בשו״ת תרומת הדשן (סימן י׳) מבואר, שאין וראה להלן]. והחילוק הוא בין גופו שלו ליד
• בגד. ע״כ. וכן מבואר בחיי אדם (כלל א׳ אות ט׳),
• הוא. וצריך טעם לדברי מרן הב״י, ונראה דלכך
• יד. המקדש בביתו ונמצאות שם קרובות משפחתו הנשואות, ההולכות בבגדי פריצות, ואין
• כי) דדבר שאינו רגילות בכך, הוי חציצה אפילו
• יד) הנה מקור הדין לאיסור הליכה בבגדי פריצות לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה
• טו. המקדש בביתו ויש שם נשים נשואות בגילוי שער, ואין בידר לומר להן שיכסו את
• טו) בגמרא ברכות (כד.) א״ר יצחק טפח באשה קריאת שמע. אך בשלחן ערוך (שם סעיף ב׳) חזר
• טז. המקדש כביתו ויש שם נשים נשואות ההולכות בפאה נכרית, יכול לומר הקידוש כנגד
• שער הפאה, אף שרוב הפוסקים אסרו לאשה נשואה לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים. טז)
• קסח) נתבאר, שלדעת רבים מהפוסקים נתכוונה התורה לכיסוי ראש של פאה של זמנינו
• שער כג ס״ק כח) שבזמן הזה שמתקנין השער להיות
• שער וקול מיירי רק שאסור להסתכל הואולשמוע גם מדין ״פרוע דאש״ וגם מדין שער
• שער שקולעת בתוך שערה״, וכ״ה ברמב״ם (פי״ט משבת
• שער. ע״כ. וכ״ה ברמ״א בהג׳ה (או״ח סי׳ עה ס״ב): בראשן. עכ״ל.
• שער באשה ערוה ״וגם״ לא פרועת ראש. ואח״ב
• שער. כי אשה שאין לה שער אם תניח מטפחת על
• סימן ש״ג דשערות תלושות שלובשים נשים שתהיה
• סימן כא. והביא דבריו במחזיק ברכה (סימן ש״ג).
• שער עצמן, או שער נכרית שעשויה באופן שנראית
• פח) הביא שהגריש״א מורה בתקיפות ובבהירות לכל
• חלק מהפנים, הם פרוצות ואסורות. ע״כ. ופ״א באה
• סימן קלח), ובבן איש חי (ש״א פ׳ בא הלכה יב). וכן העיד
• גדר. וכך היה שמיתה באשתו והסירה את הפאה. אולם כ״ז דוחק, שאם מותר לעשות מלאכה בצינעא,
• סימן טו והלאח) מפני שנעלמו ממנו דברי כל האחרונים
• רוב. והורו רבותינו הראשונים דרוב מנין יפלאעדיף. ממך דבר למשפט וכו׳, דקמי שמיא גליא
• יב) ובארחות חיים (הל׳ ק״ש). וכ״ה במג״א (סי׳ עה סק״ד).
• שער כלל, כיון שנהגו לגלותו ואפילו לק״ש. וההיא
• שער מחוץ לצמתן, שהרי כתב ״ושערה מחוץ
• שער גבות עיניה נמי היה להם לאסור וכר, וכל שכן
• שער היוצא חוץ לצמתן, אלא גם מעט שער היוצא
• טפח. ע״כ.
• שער צנועה האשה יותר אף מבגלוי שוקה. והכל
• שנה) הביא דברי הכנה״ג הנ״ל. וכן בשו״ת צמח
• שער היוצא חוץ לצמתה שאינו מתכסה מפני שהוא
• שער ראשן, גם אין מוציאין שום שערות להתנאות איסור בדבר, מהיכא תיתי להתיר, והרי בתשו׳
• ב. וגם דברי מהר״ם אלשקר הם על שער הצדעא
• שער היוצא בלי כוונה, הנה כן הביא המשנ״ב
• שער זה או לא. ולפי זה גם מעט שערות כלפני
• סימן תקעה) לגבי עוברת על דת ביוצאת וראשה פרוע, וקצת הנשאר הניחה על כתיפה בעת ההיא כפי
• שיעור השער שכלותר כלן הדין לגלות כללפנים על הפדחת או הצדעיים
• כדת. אולם אם יש שם כבר מורות ספרדיות נשואות לא היה לו לכתוב שמנהג הספרדים בזה הוא שלא
• ראש. וזו הדרך הנכונה.
• כלל. [מבחינה זו ישמש להם הרי״ף דוגמא מופתית,
• וכר. והחכמים האשכנזים רגילים היו להקטין את
• קטז) כתב, והחילוק בין מנהגי האשכנזים

שאלות לדוגמה