חידון ילקוט יוסף הלכות שבת חלק א

חידון אינטראקטיבי על ילקוט יוסף הלכות שבת חלק א — 164 שאלות בעברית לכל הרמות.

• 164 שאלות
• 88 קל
• 46 בינוני
• 30 קשה

שאלות ותשובות, מבחן ובוחן אינטראקטיבי על ילקוט יוסף הלכות שבת חלק א, בעברית ובחינם. מתאים לתלמידים, למורים ולכל מי שרוצה לחזור על החומר וללמוד תוך כדי משחק.

נושאים בספר

• הלכות שבת - כרך א׳
• הלכות שבת, מעשה ידי אומץ. נטע נאמץ. זה בני נאמן. הרב המאור הגדול. מעוז
• להם. ואמר החכם קבל האמת ממי שאמרו. ע״ש. והוא דבר פשוט שזו דרכה של תורה, לחלוק
• וכר. ובעשרת הדברות המוזכרות בפרשת ואתחנן נאמר, שמור את יום השבת לקדשו
• א. נאמר בישעיה (נח, יג): ״וקראת לשבת עונג״, ואמרו בגמרא (שבת קיח.) אמר
• לבך. עונג זה איני יודע מהו, כשהוא אומר צריך לנחלת יעקב שאין לה מצרים. ועיין עוד
• ב. שבת שקולה כנגד כל המצוות כולן, וכל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד
• ג. מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות וימים טובים, ואפילו בחוץ לארץ,
• ג) בגמ׳ שבת (קיט.) אמרו, עשירים שבשאר ראשי תיבות חוץ לארץ, ובאורך הזמן נכתבה
• חול. וכוונת המאמר למ״ש (קי.)בכתובות כל הדר
• ך. מצות עונג שבת עיקרה מן התורה, שהשבת הוא בכלל מקראי קודש, שנאמר,
• ד) הנה אם עונג שבת מן התורה או מדרבנן, ע״כ. ומשמע, דכבוד שבת הוי מן התורה.
• ב. וכן משמע מתרגום יונתן בן עוזיאל (בפרשת כי
• ג. וכן מבואר בספר המנהיג (לפני למעלה 700מ-
• שבת. וראה בשו״ת יביע אומר ח״ד (או״ח סימן כו
• א. במדרש תנחומא (בראשית ג׳) אמרו, ואם חל
• ד. וז״ל הדמב״ן בפדשת אמוד (פרק כג פ״ב); טעם
• ה. וכן דעת הרשב״א בתשובה חלק סי׳א׳ ( קכז).
• שם. ובחי׳ הרשב״א (ברכות מט: ד״ה תפלה). כתב,
• ו. וכן משמע מדברי רבי אליעזר ממיץ בספר
• יא. וכ״כ הרדב״ז בתשובה ח״ד (סימן קצה) בדעת
• יב. ובפרי מגדים (פתיחה כוללת ח״א אות יח־יט) כתב
• ז. ועיין בשיטה על מועד קטן לתלמידו של רבי
• ח. גם המאירי (פסחים סח:) כתב, דנראין הדברים
• יג. ובשו״ת יביע אומר ח״א (או״ח סי׳ טו אות ד׳)
• יד. ובשו״ת רב פעלים חלק (חאו״חג׳ סי׳ כב) הביא
• ט. וכן כתב (בדכותהרשב״ץ מט:).
• י. גם בשו״ת הריב״ש (סימן תקיג) כתב, שאין מהצמח צדיק דס״ל בפשיטות דעונג שבת הוא
• שוא. שאיסור תענית בשבת הוא מן התורה.
• סימן קסח). ובחי׳ לשבת (כה: סוף ד״ה הדלקת הנר). ע״ש.
• חלק י' (בהערות על הרב פעלים חלק ג׳, עמוד קסב אות יח)
• סימן טו אות ד) בדעת הרמב״ם. וס״ל לחלק בין דין
• חלק דה׳ מו ע ( סו־סז). ונתבאר בספר כללי ההוראה
• חלק מודב׳ ע ( קסז), ובספר חזון עובדיה שבת כרך
• חלק א' (חלק אורח חיים סימן טו אות ד׳), ושכן מוכח
• זמן. וכ״ש עונג שבת שהוא דאורייתא. ע״ש. נשחט). אבל לדחות האיסור מה שעכשיו, אינו
• ה. הנוהגים לומר ״לשם יחוד״ לפני הקידוש, יאמרו הריני בא לקיים מצרה לקדש
• ה) הנה בעיקד אמידת לשם יחוד, אין הכל פוסקים שבזמנם לא היתה דעתם נוחה מאמידת
• הלכות פסוקי דזמדה (מהדורת תשס״ד סימן ס). והיינו
• פרשת וישלח אות א׳). ע״ש. ועיין במים חיים משאש
• ו. יש אומרים שאם חל מילה בשבת, ואין מוהל בעיר, צריך המוהל בעיר
• קא) כתב, שאין לבעל להניח את אשתו
• ז. אין מברכים על מצות עונג שבת, אחר שאין בזה דבר מוגדר לקיום המצוה.
• א. בספר תורת שבת (סימן רסג סק״ז) כתב, דכיון
• ד. ועוד אפשר ליישב, דאין מברכים אלא על
• ב. ועוד כתב שם, שמברכים על הדלקת הנר ד׳ כוסות בליל פסח. וכ״כ באור זרוע (הלכות
• ח. צריך אדם להזדרז כמיטב יכולתו לכבד את השבת אפילו בדבר מועט, כי אחד
• ה. ועוד יש לומר, על פי מה שכתב בשו״ת קרן יתברך צונו לאכול בדוקא מצה ומרור, בזה שייך
• ח) בשבת (קיח;) איתא, אפילו דבר מועט ולכבוד שבתך חול, הכא משום פרסומי ניסא מודה.
• ט. המקיים עונג שבת ומכוין להנאת גופו, יש אומרים שלא קיים מצרת עונג
• שבת. ויש חולקים. ולכן הנכון לכוין באכילתו לשם מצות עונג שבת. [וי״א
• ט) הנה לכאודה יש לומד דבכל מצוה שהעיקד עשיית המצוה של הנותן, שהדי עשיית המצוה
• י. אף־על־פי שאין חיוב מצד ההלכה לאכול בשר בשבת, שהרי אין חיוב שמחה
• א. י מי שאין בירו אפשרות לענג את השבת בבשר, יענגהו כפי יכלתי, ובכל
• יא) גמרא שבת (קיח.). פסחים (קיב.). ועיין בטור המשכונות שבידו וישלם את הלוואתו. וכ״כ
• יב. נכון לאכול דגים בשבת. ואם אפשד יאכל דגים בכל סעודה מסעודות שבת,
• ריח) כתב, דאין לשנות ממה שנהגו אבותינו. שטוב לו שלוק וצלי כאחד, לא ישנה מאכילת
• יב) הנה מקור אכילת דגים בשבת, הוא בגמרא כשם שבעולם הבא יש תענוג לויתן ושור הבר,
• צט. וסימן תר). וכן כתב הסמ״ג עשין ל). עונג שבת
• הדג. ועוד, שהרי הוא זמן עונת ת״ח, כמבואר
• יג. יטול ידיו בין אכילת הדגים לבשר, ויקנח פיו בפת, וישטוף את פיו במשקה.
• יג) בגמרא פסחים (עו;) מבואר, שאסור לאכול בשר ודגים ביחד, דחמירא סכנתא מאיסורא. וכתב
• סימן תש״ן). וכן נוהגין שלא לדחוץ הפה ולא
• סימן ז׳) דמהני ביטול בשישים בבשד ודגים.
• חלק ד׳ (סימן קכד), שכתב כן בשם ספד הקנה,
• פיו. הגה, ויש אומרים דאין לחוש לזה רק
• יד. במקום שמוכרי הדגים הנכרים מייקרים את השער, לפי שנוכחו שהיהודים
• כלל. וכן אם מחמת הקור אין הדייגים מוצאים דגים בנהר, ולכן נתייקרו הדגים
• הכל. ע״ש.
• יד) בשבת (קיח:) במה מענג את השבת, בדגים שלא אלין הלילה עד שיהיו בדינרי כסף, נכנס
• צדק. וע״ש. עכ״ד. וכן מבואר בפמ״ג הנ״ל.
• שער הדגים בשביל היהודים שמוכנים לאברהם תנינא (חאו״ח סי׳ כו), ובשו״ת לבושי
• טו. יש אומרים שאם מוכרי הדגים הם יהודים, והם ייקרו את השער של הדגים,
• טז. במקום שיש הסכמה שלא לקנות דגים עד שיוזלו, אסור לישראל לשלוח גוי
• יז. ישראל שקנה רגים ביוקר, קורם תקנת הקהל שלא לקנות רגים ביוקר, מותר
• יח. כל מזונותיו של ארם קצובים לו מראש השנה ער ראש השנה, [כן גירסת הגר״א],
• יז) כן כתב האליה רבה (סימן רמב סוף סק״א). וכן הא״ר לנידון הנ״ל, וליתא, שהצדק עם הכרם
• יח) כן הוא בגמ׳ ביצה ופי׳,).טז( במהרש״א
• יט. מי שאין לו כסף מזומן לקנות צרכי שבת, ילווה כסף אפילו ברבית [בדרך
• יט) בגמוא (ביצה טו;) אמדו, אמו להם הקב״ה והא דאמו בפסחים (קיב.) עשה שבתך חול ואל
• שבת. מאי היא אמו וב פפא כסא דהוסנא, (דגים
• ב. יש אומרים שמותר ללוות בריבית דרבנן לצורך סעודות שבת ויום טוב. ויש
• כ) ראה בלוית חץ סימן א׳), ובשו״ת יביע אומר
• סימן קנט, וכן מוכח מכמה הלכות ביו״ד. [מיהו
• קס) השיג על התוספת שבת שכתב דדוקא
• קס) שכתב בשם מהרי״ל להתיר ברבית מישראל.
• בא. יש מי שכתב שמותר לתרום שלא מן המוקף לצורך עונג שבת. [במקום צורך]. כא)
• בב. מעיקר הדין אין איסור לתלמיד חכם לעסוק בלימודו ביום שבת בעיון
• בא) על פי המבואר בהערה הנ״ל, וראה ביבמות
• כב) ראה להלן סימן רצ אריכות בזה. והוא על פי המבואר בשו״ת יביע אומר חלק (אורחב׳ חיים
• בג. הרגיל בשינת צהרים, לא יבטלנו בשבת, כי עונג הוא לו. אך לא ירבה בשינה.
• כד. כל איש מישראל מחוייב בכבוד ועונג שבת. וכבוד שבת הוא מהדברים
• סימן יח). ובמאור ישראל ח״ב (עמוד קיח), ובהליכות הפועלים שעוסקים במלאכתם כל ימות השבוע
• כג) דמ״א סימן דצ ס״א. ודאה להלן סימן דצ, לצורך לימודם. דזהו העונג שלהם. וכן יש
• שבת. [וע״ש ברמב״ם בפרק ה׳ הלכה ג׳, דצריך להדליק
• שבת. וראה להלן סימן רנ.
• שבת. וכן מבואר מדברי רבינו ירוחם (תולדות
• קאי. וכתב עוד החיד״א, דאפשר כי עונג שבת
• רנז) דמצוה להטמין חמין לשבת כדי שיאכל חמין
• כה. עזדא הסופד ובית דינו תיקנו שיהיו מכבסים את הבגדים ביום חמישי בשבת,
• שבת. ולכן אם הבגד נקי, אין צדיך לכבסו, ודק בגדי הזיעה הדגילים להתלכלך
• ח) כתב: עזרא הסופר תיקן לישראל שיהיו
• ההם. ומיהו הנכון הוא להקדים לכבס, כדי
• בו. אם הוצרך לתלות כביסה בערב שבת, יש להקל בזה אפילו סמוך לשבת
• סג) דמיירי בנתייבש קצת מבעוד יום, שאילו היה השמשות, לא התמרים ולא המים, שהרי עדיין
• בז. בכלל מצות כבוד ועונג שבת ללוש עיסה ולאפות פת לכבוד שבת, ועיקר
• כז) דאה באיצד דינים לאשה ולבת (מהדורת תשס״ה התחילו איזה נשים להשבית המנהג ההוא
• סימן קיד) בזה״ל: נשאל דב האי גאון,
• פח. גם אשה שאינה נוהגת לאפות פת בכל ערב שבת, תשתדל אחת בשנה לקיים
• אלה. וגם האיש ישתדל להפריש חלה לפחות פעם אחת בשנה, אבל בדרך כלל
• חלה. וכ״כ בשו״ת שדגא המאיד ח״ח (ס״ס קכט). שיעשה האדם פעם אחת בשנה כפי דבדי דבינו
• ג) דאמנם בזמן הזה שחלה לשדיפה
• כט. שיעור הקמח המתחייב בהפרשת חלה בברכה, הוא אלף חמש מארת וששים
• גרם. ושיעור החלה שנוטלים הוא בכל שהוא, כיון שבזמן הזה החלה עומרת
• סימן ח׳) שהביא דברי היעב״ץ, וכתב,
• שיעור הקמח החייב בהפרשת חלה
• כט) הנה בתלמוד ובפידוש דש״י במסכת שבת וימלא אותו מים על כל גדותיו, ויתן אותו בתוך
• שיעור הדרהם, אבל במקומותינו שהשיעור ידוע
• קצ) כתב, שבדורו נמדד ונשקל שיעור רביעית
• גרם. וראה במ״ש הרב מרגולין, הובא עללהלן. עדויות, ושיעור הביצה שהוא י״ב דרהם
• שיעור גדול יותר, כיון שחלה בזמן הזה דרבנן,
• שיעור הדרהם כלל.
• תר) ובשלחן המערכת ח״א (עמוד רעה). ראה שם.
• חלה. ולפי זה מנהג שלנו מיוסד כראוי ונכון.
• שיעור הפרשת חלה הוא בכל שהוא
• הלכות גדולות (סימן טי) כתב, ותרומות ומעשרות
• שיעור מן התורה אפילו בזמן הבית. ע״כ. וכן
• שיעור לחלה, רק בזמן שהיו נותנין אותה לכהן
• ל. מה שנהגו הנשים בזמנינו ללוש עיסה גדולה בערב שבת, ומפרישין ממנה
• ל) בירושלמי פ״א דחלה ה״ה) נחתום שעשה עיסה שיעורא, הכא גבי וירמשיי״ש נמי פעמים מחלקן
• לא. וכן אשה שאופה פת בערב שבת מעיסה שיש בה שיעור חלה, ואחר כך
• לא) על פי המבואר בהערה הנ״ל. וכעת הגיע על עיסתה, או לא. הנה כתב מרן חש״ע (סי׳ שכו
• לב. אם הפרישו חלה בערב שבת, והחלה שהפרישו אותה נפלה לתוך תבשיל
• שיעור עיסה. ומ״מ העלה בסוף דבריו כדברי
• לב) כן כתב בשו״ת שבות יעקב חלק מןג׳ סי ( כז), והאחרונים לסמוך עליהם בזה באיסור דרבנן
• לג. הרגיל לקנות בימי החדל פת של גדים, טוב ליזהר שבשבת יאכל פת ישראל
• כלל. ומקוד דין זה שצדיך שלשה מכונפים
• לג) כן כתבו המגן אבדהם והחיי אדם, דאפילו הנוהגין לאכול פת פלטד של א״י בחול, מ״מ
• שבת. ומיהו על ידי השלכת קיסם לתוך התנור,
• בזה. וכ״כ הפרי תאר (סק״י) דמ״ש בסעיף ח׳ אין גוים, אין להם תקנה למוכרם לגוי, וכתב ע״ז
• החג. ותמהתי על מה סמכו לאכול פת של בעלי
• סימן רמג ־ המשכיר שדה וחנות לעכו״ם
• א. אסור להשכיר בית מרחץ שלו לאינו יהודי, מפני שנקרא על שמו של
• א) גרסינן בסוף פ״ק דעבודה זרה (כא;) תניא התם ארבן שמעון בן גמליאל, פסקו התוספות
• ב. חנות שבבעלות הממשלה נשל גויים], והיא מושכרת מהממשלה ליהודי, וישב
• ב) כן העלה בשו״ת מנחת יצחק חלק ד (סי׳ יא), סכום קצוב בכל חודש, וישנם אשר הם בעצמם
• ג. ישראל שיש לו מונית, מותר לו להשכירה לגוי מערב־שבת, אף שהגוי ממשיך
• נ) בגמדא שבת (יח.) מובא מחלוקת בין בית אפילו על ידי גוי, שנאמד (שמות :p לא תעשה
• ד. אסור להשכיר מונית ליהודי מחלל שבת, לידם השבת, אף אם לא רשום שם
• רמא) כתב, שיסיר השלט שהוא של יהודי. ע״ש]. ומכשילם באיסורי דאורייתא בהדלקת המנורה
• דמד) וכמו שנתבאר. ובזה אין צריך לטעם
• ד) שאם משכיר לו לשבת, י״ל שעובר על מה והנה בשו״ת באר משה חלק מןה׳ סי ( צז) כתב
• טו) גבי השכרת דירה למחלל שבת,
• א. אסור להניח גוי לעשות לו מלאכה בשבת, בין בחנם בין בשכר. והיינו
• א) דאה בילקוט יוסף שבת כדך (מהדורתב׳ תשס״ד לכובס נכדי אלא כדי שיעשו מבעו״י. ובכולן
• ב. גוי המדליק נרות בבית הכנסת בקבלנות, וקצצו עמר שכר קבוע בעד עסק זה
• כב) נראה דקאי בשיטת כנסת הגדולה
• ג. וכל זה דוקא במלאכת התלוש כמו תפירת בגד וכיוצא בזה. אבל במלאכת
• נ) ילקוט יוסף שבת כרך ב' (מהדורת תשס״ד עמוד ליתן כלים לכובס בער״ש, היינו משום דהוי
• חלק הישראל בעבודתו בשבת, מ״מ מותר
• סימן לט). ובמרדכי (בספ״ק דע״ז סי׳ תתו ותתז) ובסמ״ג
• וכר. במה דברים אמורים בצנעה שאין מכירים
• רמד) דמיירי שאין הדרך דוקא לבנות בקבלנות,
• רמג) שאם רוב אנשי העיר דרכם להשכיר או
• ך. הפוסק עם הגוי לקצור את שדהו, אם השדה בתוך התחום שרגילים אנשי
• ה. אם בנו בית לישראל בשבת באופן האסור, נכון להחמיר שלא יכנסו בו. [ויש
• ליה. עכ״ל שעושההב״י. ע״י שכירי יום. אבל אם הוא רחוק
• הוא. ומה שאסרו בגמ׳ אפי׳ אם המלאכה היא
• ד) על פי המבואר בשלחן ערוך (סימן רמס. ועיין בדימוס, וכשראה זה בעל החצר, לא ידע אם
• ה) בגמרא (מועד קטן יב.) אמרו, מר זוטרא בריה שכ״ה סי״ד מבואר, דדוקא לאותו ישראל
• שם) לחלק בזה, דלא נאמרו הדברים אלא
• ו. אם בנר בית כנסת בשבת על ידי קבלן גדי בחוץ לארץ, מבלי ידיעת חברי
• ו) דאף שבית הכנסת נבנה בשבת, מכל מקום הילכך אין להחמיר כלל מלהכנס לביהכ״נ
• ז. אם גוי בנה חנות בשבת, ועשה כן בקבלנות, אבל הוא מקרם שאין הרוב
• ז) הנה לגבי גוי שבנה בית לישראל בשבת, בבית שנבנה על ידי ישראל בשבת דמטעם קנס
• ח. מלאכה שנעשית בתלוש, לצורך קביעה במחובר, כגון סיתות אבנים אד תיקון
• ח) כתב הטוד (אורח חיים סימן רמד): ואפילו סיתת ויש מהגדולים שהחמירו על עצמם אפילו
• רכב) נראה שהוא מסופק בדבר. עכ״ד הב״י.
• ט. מותר להזמין ריהוט וכדומה, מחברה של גויים, אף שהחברה עובדת בשבת
• י. אם החברה הביאה לו את הריהוט בעצם יום השבת, [על־ידי גרים] ואי אפשר
• ט) שהרי ייצור הריהוט נעשה לצורך הכלל,
• יא. אם שכר את הנכרי בקבלנות לעשרת לו מלאכה, ולא אמר לו שיעשה בשבת,
• יב. בית חרושת הפועל על־ידי מכונות אוטמטיות, ללא צורך במגע אדם, ויש
• יג. ישראל ואינו יהודי שיש להם עסק בשותפות, ואין אפשרות לסגור את העסק
• יג) בגמרא ע״ז (כב.) ישראל ועכו״ם שקיבלו
• א. כי הנה בשלחן ערוך (סימן תנ סעיף ג) מבואר,
• יד. ברחובות של גוים, שעובדי העירית באים בשבת במכוניות לפנות את
• ב. בעלי מניות, דהיינו אותם המשקיעים מכספם
• חלק בו. ויש להם חלק רק בדיוח או בהפסד
• טו. מי שיצק גג, ויש צורך לשפוך מים על הגג מספר ימים אחר היציקה, אין
• יד) כן העלה בשו״ת מנחת יצחק חלק מןה׳ סי ( מדעת עצמה ושלא על פי בקשת ישראל, וגם
• טו) הנה זה מכבר נשאלנו להלכה ולמעשה, הגוי להחליק אותה, ואם לא יחליק אותה
• שם. ועיין מג״א (ס״ס דס״ה), חובב״י ״ א ( סי׳ דס״ה)
• טז. מותד לתת בגדיו לכובס גוי סמוך לשקיעת החמה, אם קצץ לו דמים, ועובד
• בה. ע״ש. וזכה לכוין לדברי מרן סהב״י (ד״ דמז),
• יז. נכרי השוטף את רצפת חדר המדרגות בשבת, דאינו רגיל לעשות כן בשבת,
• יח. עוזרת־בית נכריה העובדת בבית ישראל, אסור לה לעשות מלאכה בשביל
• יז) הנה איסור הנאה ישירה ממלאכת גוי בשבת, שגם בלעדי האיסור שנעשה היה יכול ליהנות,
• טוב. וכמבואר בשלחן ערוך (סי׳ רעו סעיף א/ ובסימן וע״ש באחרונים. ועל כן גם בנ״ד שהנכרי
• יט. מותר לומר לנכרי שיביא לו איזה חפץ מהחדר הסמוך אף שיודע שאין שם

שאלות לדוגמה