אאכל דבר איסור, אף על פי שאינו אסור אלא מדרבנן, אין מזמנין עליו, ואין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד שעט].
בחולה שאוכל דבר איסור בהוראת רופא, יש ליזהר לכתחלה שלא יאכל עם עוד שנים אחרים, כדי שלא יתחייבו בזימון. ואם אכל אצל אחרים, אין לזמן עליו, וגם אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף, דספק ברכות להקל. [ילקו"י ברכות עמוד שפ].
גמי שאכל פת שנילושה בחלב או בשומן, [שאסור מדרבנן שמא יבא לאכלו עם בשר או עם חלב, וכשלא אפה את הפת בצורה מיוחדת], יש אומרים שאין לו לברך ברכת המזון, ואין לצרפו לזימון, כדין מי שאכל דבר איסור. כיון שקנסוהו חכמים מלאכול פת זו. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמו' שפב].
דאחד אכל מאכלי חלב, והאחרים אכלו מאכלי בשר, יש אומרים שהאוכל חלב יכול לזמן עם האחרים, שהרי הוא יכול לאכול בשר על ידי שטיפה והדחה וקינוח. ואילו אותם שאכלו בשר אינם יכולים להצטרף לזימון עם אותו שאכל חלב. [ילקו"י ברכות עמ' שפב בהער'].
התשעה שאכלו דגן, ואחד אכל ירק, מצטרפין לזימון להזכיר השם. ואפילו שבעה שאכלו דגן, ושלשה אכלו ירק, מצטרפין. אבל ששה לא, דבעינן רובא דמינכר. [ילקוט יוסף על הלכות ברכת המזון וברכות עמ' שפג].
ואין מזמנין על מי שאכל פחות מכזית פת. ויש אומרים שאם השלישי אכל כזית דגן אפילו אינו פת מצטרף לזימון. ויש אומרים שבירק ובכל מאכל מהני. הילכך שנים שאכלו ובא שלישי, אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת, מצוה שיעשו כן, כדי שיצטרף עמהם לזימון. ואם אינו רוצה לאכול פת, ומוכן להצטרף עמהם לזימון, רשאים ליתן לו לאכול פירות או ירקות שיעור כזית, או כוס יין, ויצטרף עמהם לזימון. [ילקוט יוסף, ברכות עמוד שפג. ירחון קול תורה חשון תשס"ד עמוד ע'].