אשלשה שאכלו כאחד, ואחד מהם הוא עם הארץ גמור, אף על פי כן כיום מזמנין עליו. אבל מחלל שבת בפרהסיא אין מזמנין עליו גם בשלשה. [ילקו"י על הלכות ברכות עמודים שפו, ותשכד].
בעובד כוכבים אין מזמנין עליו, ואפילו גר שמל ולא טבל אין מזמנין עליו. אבל גר גמור מזמנין עליו ויכול לברך ברכת המזון ולומר על שהנחלת לאבותינו. [ילקוט יוסף, ברכות עמ' שפז].
גאין הקראים מצטרפים לזימון, מאחר שאינם מאמינים בתורה שבעל פה. אך אם חזרו בתשובה שלימה וקיבלו עליהם דיני חברות, מצטרפים לזימון ולכל דבר שבקדושה. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד שפז בהערה].
דאונן [שעדיין לא נקבר מתו], שהוא פטור מכל המצוות כולן, ואינו רשאי לברך ברכת המזון, אין מזמנין עליו. אבל האונן בשבת, מזמנין עליו. [ילקוט יוסף, ברהמ"ז וברכות עמוד שפח].
הנשים וקטנים אין מצטרפים לזמן עליהם, ושלשה קטנים האוכלים יחדיו, אין להם לזמן לעצמם. ונשים שאכלו עם האנשים, צריכות לענות לזימון, ויוצאות בזימון שלהם. ונשים לעצמן יכולות לזמן, משלש ומעלה, ובלבד שלא יזמנו בשם. ויש מי שכתב שבזמנינו לא נהגו הנשים לזמן לעצמן, דמאחר ופעמים מזמנין על הכוס, גנאי הוא לאשה שתשתה יין. [שער הציון]. אבל אם שומעות זימון משלשה אנשים, עונות אחר המזמן, גם כאשר מזמנים בעשרה יענו בהזכרת אלוקינו. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד שפח. ילקו"י דיני חינוך קטן עמוד קמט. אוצר דינים לאשה ולבת מהדורת תשס"ה, עמוד קסא הערה כא].
וקטן מבן שש ומעלה שיודע למי מברכים, ויודע לברך, מצטרף לזימון, בין לשלשה ובין לעשרה. ומכל מקום אין לצרף לזימון אלא קטן אחד, ולא יותר. בין לזימון בשלשה ובין לזימון בעשרה. וקטן ביותר שלימדוהו למי מברכים, אין לצרפו לזימון, כיון שהוא קטן ביותר, ואפילו אם הוא חריף בשכלו. והאשכנזים אין מצרפים קטן לזימון אלא עד שנעשה לבר מצוה. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד שפט].