אכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויות לו כל ימיו בכבוד, ונכון לברך היכא דאפשר מתוך הכתב ולא בעל פה, ויכוין פירוש התיבות בעת הברכה. [ילקוט יוסף, הלכות ברכות עמוד שז].
בברכת המזון נאמרת בכל לשון שמבין, ומצוה מן המובחר לברך בלשון הקודש. [שם עמ' שז].
גצריך להשמיע לאזניו את ברכת המזון מה שמוציא בפיו. ובדיעבד אם לא השמיע לאזניו, יצא ידי חובה, ואין צריך לחזור ולאכול כזית ולברך, כל שהוציא בשפתיו. [ילקו"י ג' עמוד שט].
דאם היה אנוס בחליו והרהר כל ברכת המזון בלבו, ועבר האונס, אינו חוזר לברך ברכת המזון. דשמא הלכה כדעת הרמב"ם והריא"ז דהרהור כדיבור דמי, וכבר יצא ידי חובה. והדין כן אפילו באכל ושבע שחיובו בברכת המזון מן התורה. [ואף דספק דאורייתא לחומרא, מכל מקום יש ספק גם לגבי לאו דלא תשא של ברכה לבטלה, שלדעת הרמב"ם ומרן השלחן ערוך ברכה לבטלה איסורה מן התורה, וכיון דלא שייך להעמידו על חזקת חיוב שחייב לברך, דאין חזקה מועילה אלא בספק במציאות, אבל לא בספק בדין כמו לגבי הרהור, יש לחוש לברכה לבטלה, ולכן אינו חוזר]. וכל שכן אם הרהר ברכת נפשות בלבו, או ברכת על המחיה, אשר יצר, וכדומה, שאינו חוזר לברך. אבל אם הרהר ברכה ראשונה בלבו, יאמר ברוך שם כבוד וגו', שיש בזה היסח דעת מההרהור, ואחר כך יחזור לברך בפיו. אבל אם היה אנוס וקרא קריאת שמע בהרהור הלב, אם עבר האונס חוזר וקורא קריאת שמע. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד שט, ובמילואים שבסוף הספר].
השלשת הברכות הראשונות של ברכת המזון מעכבות זו את זו, ולכן אם אינו יודע לברך אלא חלק מהברכות, לא יברך ברכת המזון כלל, שג' הברכות הם מן התורה, ומעכבות זו את זו. ואף אם אכל ושבע שחייב לברך ברכת המזון מדאורייתא, ויודע ברכת הזן בלבד, אין לו לברכה, אלא אם כן יודע גם ברכת נודה לך ורחם. אבל אם אינו יודע לברך ברכה רביעית, שהיא ברכת הטוב והמטיב, יכול לברך עד ברכת הטוב והמטיב. וכל שכן אם אינו יודע לומר את נוסח הרחמן, שאין זה מעכב מלברך ברכת המזון. [ילקוט יוסף דיני ברהמ"ז וברכות עמוד שיב].
וסדר הברכות של ברכות ברכת המזון מעכב, ולכן אם יודע לברך את כל ג' הברכות, אך אינו יודע לברך לפי הסדר, אין לו לברך כלל, שאם אמרם למפרע לא יצא. [ילקו"י שם, עמוד שטו].
זמי שבני ביתו אינם יודעים לברך ברכת המזון בעצמם, יברך בקול רם להוציאם ידי חובה. ויכוין עליהם להוציאם ידי חובה, וגם הם צריכים לכוין לצאת ידי חובה ולשמוע את כל הברכות מפיו. אך נכון שבני ביתו ילמדו לברך בעצמם ברכת המזון, וכמבואר לעיל. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד שטז].
חאין לברך ברכת המזון כשיש לפניו בחדר צואה או מי רגלים. ואם בירך והיה לפניו בתוך ד' אמות מי רגלים, יצא ידי חובה. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד שטז].
טמי שהיה יושב ואוכל בלילה, ועדיין לא קרא קריאת שמע של ערבית בזמנה (בצאת הכוכבים), צריך להקדים לקרוא קריאת שמע ואחר כך לברך ברכת המזון. אבל אם אכל כזית ולא שבע, שנתחייב בברכת המזון רק מדרבנן, לדעת הרבה פוסקים אין דין תדיר בדרבנן ודאורייתא, ויברך מה שירצה. ואם לא ספר את העומר, איזה מהם שירצה יקדים, ברכת המזון או ספירת העומר. וכיון שיש לחוש שישכח מלספור את העומר, נכון שיברך קודם על העומר ואחר כך יברך ברכת המזון. [ילקוט יוסף, הלכות ברכות עמוד שיז].
ימי שהיה מברך ברכת המזון, ובאמצע הברכות נזכר שכבר בירך ברכת המזון, פוסק ואפילו באמצע, ואין לו לסיים אף את אותה ברכה שהתחיל בה. ויאמר: ברוך שם כבוד מלכותו וגו'. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד שיז].
יאמי שהיה מברך ברכת המזון, ובאמצע באו והודיעו לו שמת לו אחד מקרוביו שחייב להתאבל עליהם, ימשיך לברך ברכת המזון, ולא יפסיק באמצע, אחר שהתחיל לברך בהיתר. [ילקוט יוסף, ח"ג הלכות ברכות עמוד שיח. ילקוט יוסף על הלכות אבלות, מהדורת תשס"ד, עמוד קנו].