אא) [סעיף א'] פתוחים זה לזה. והבתים ג"כ פתוחים לחצירות שאצלן:
בב) שם. ונותן עירובו בבית שבאמצע. והתו' כתבו דאפי' נתנו העירוב באחד מבתים הסמוכים לחצירות או באחד מבתי החצר אלו הג' בתים א"נ ליתן עירוב דנעשו כולם בית שער לאותה חצר המוליכה עירוב דרך עליהם לחצר האחרת. מ"א סק"א. א"ר או' א' תו"ש או' א' ר"ז או א' וכתב בס' מאורי אור בחלק באר שבע דף קט"ו ע"א דהכי מסתברא דכיון שלא זכרו בעלי הש"ע בב"י ובד"מ דברי התו' כסות עינים הוא יעו"ש. מיהו בס' עצי אלמוגים סי' ש"ע ס"ק י"ט כתב שלפי דעת רי"ו נראה שחולק על דין זה וס"ל דלכל בית אין נותנין כ"א בית שער א' יעו"ש. והביאו הכר"ש:
גג) שם. ומותרין בשלשלתן. ר"ל שבני החצירות מותרין לטלטל באותם הבתים ובני אותם הבתים מותרין לטלטל בחצירות ואעפ"י שלא נתנו אותם ג' בתים חלק בעירוב:
דד) שם. חשוב כבית שער וכו' דכיון שמוליכין העירוב דרך שם לאמצעית הויא כבית שער דא"צ לתת חלק בעירוב כמ"ש רסי' ש"ע. ואעפ"י שבחול אין להם דרך עליהם. א"א או' א':
הה) שם. וא"צ ליתן פת. כמ"ש סעי' שס"ו סעי' ג':
וו) [סעיף ב'] לא קנו עירוב וכו' שאם נחשוב ב' הבתים כבית שער הרי נתנו עירובן בבית שער ואינו עירוב ואם נחשוב אותם כבית גמור הרי כל חצר מפסיק בית בינו ובין הבית שנתן בו עירובו. טור. ואע"ג דבסי' שצ"ג סעי' ג' ק"ל ספיקא דרבנן לקולא אפי' היכא דסתרי אהדדי התם לא מינכרא מילתא הכא קיימי הנך בתים לקמן ואי משוי לה לגבי האי חצר בית ולגבי האי בית שער א"כ הוי כי חוכא ואטלולא. גמ' מ"א סק"ב: