אא) [סעיף א'] הנותן מעות לנחתום וכו' וטעם החנוני שאינו מזכה כשנתן לו מעה ואמר לו זכה לי לפי שהחנוני מוכר הפת ואין בעל המעה קונה אותה עד שימשוך וכיון שלא אמר לו ערב לי נראה שמשלו הוא רוצה לקנות תחת המעה ואינו קונה. ב"י בשם המ"מ פי'. וכ"ה דברי הטור:
בב) שם. אינו עירוב אפי' עירב החנוני וכו' פי' אם הוא עצמו מזכה להם ולו אבל לא ע"י אחר דהא ע"י אחר מהני כמ"ש אח"כ. ט"ז סק"א. עו"ש או' א' תו"ש או' א':
גג) שם. וזכה גם לזה עמהם. הנה הרמב"ם פי' (הביאו ב"י) כתב כל זה בעירובי תחומין משמע בע"ח מהני בכל ענין והמ"מ שם הסכים עמו וגם הרא"ש תמה על טעם זה בע"ח ולכן נ"ל דבדיעבד יש להקל בכל ענין נזירות שמשון. א"ח או' א':
דד) שם. אבל אם א"ל ערב לי וכו' שהרי עשאו שליח לערב לו בענין שיועיל וכיון שא"א להיות לו עירוב אלא א"כ יזכה לו כמו לאחרים הוי כאלו אמר שיזכה לו כמו לאחרים. טור. לבוש מ"א סק"ב. והריטב"א בחידושיו כתב והרי זה כאומר ערב לי וזיכה לי ע"י אחר וכתב שכן פי' הראב"ד. והביאו ברכ"י או' ג' וכ"כ התו"ש או' ב' וכתב דאמרינן דכן עשה השליח שליחותו. וכ"כ הר"ז או' א' והיינו דלדעת הטור הוי כאומר לו קנה לי פת מאחרים וערב לי כמו שאתה מערב לאחרים בפת שלהם אבל לא בפת נחתום עצמו וכמ"ש בב"י בשם המ"מ. ולדעת הריטב"א אפי' בפת נחתום עצמו ורק שיזכה לו במתנה ע"י אחר. ולענין דינא שני הסברות נכונים. אבל היותר טוב שאחר שיתן המעה לנחתום ימשוך הפת בידו ויחזור ויתננו לנחתום ויאמר לו שיערב לו בזה עם האחרים:
הה) שם. אם נתן לו כלי וכו' דדוקא מעות אינם קונות עד שימשוך החפץ אבל אם מקנה לו כלי הוי חליפין וכיון שזכה זה בכלי זכה זה בפת ששייך לעירוב כמ"ש גבי חליפין בהרבה מקומות. ט"ז סק"ג:
וו) שם. אם נתן לו כלי וכו' בזה כ"ע מודים דלא בעינן מזכה ע"י אחר א"ר או' ג':
זז) שם. וכן אם זיכה לו הנחתום ע"י אחר וכו' והוא כסברת הרא"ש והגם שרש"י ותו' חולקים וקצת אחרונים פסקו כוותייהו העיקר כדברי מרן להקל בעירוב וקנה ברכ"י או' ה'.
חח) שם. ואם נתן לו מעות לבעה"ב וכו' לפי שאין דרך בעה"ב למכור משלו ולדעת שיקנה לו במעותיו אמר לו וכאלו אמר ערב לי שעשאו שליח וחזקה שליח עושה שליחותו. ט"ז סק"ה. מ"א סק"ג. תו"ש או ד' ר"ז. ואם רוצה בעה"ב ליתן הפת משלו צריך לזכות לו ע"י אחר במתנה והמעות תהיה אצלו במתנה: