אא) [סעיף א'] ואחת עשתה גומא בחצר וכו' כבר נתבאר רש"י שנ"ז דחצר הסמוכה לרה"ר שאין בה ד"א שראויה לבלוע בה סאתים מים שאדם מסתפק בהם בכל יום אזי צריך לעשות גומא בחצר שירדו המים לתוכה ואז אף אם ילכו לחוץ לא ניחא ליה בהכי ולא הוי שופכן לרה"ר להדיא כמ"ש שם ולכך אם עשתה אחת גומא ועירבו יחד שניהם מותרות. תו"ש או' א':
בב) שם. בחצר שאין בה ד"א, דאם יש בה ד"א מותר לשפוך בתוכה כל מה שירצה אפילו בלא עשיית גומא כמ"ש סי' שנ"ז:
גג) שניהם מותרות לשפוך מימיהם. בחצר על סמך גומא שעשתה האחת לפי שגומא א' מתרת אפי' לאלף דיורין שבחצר מטעם שנתן בסי' שנ"ז ר"ז:
דד) שם. והאחת עירבה לעצמה. ר"ל עם בני מרפסת שלה דסתם עליות יש מרפסת לפניהם כמ"ש רס"י שע"ה יעו"ש:
הה) שם והשניה לא עירבה כלל. ר"ל אפי' עם בני המרפסת שלה דאם עירבה עם בני המרפסת שלה היתה גם היא מותרת לשפוך בעלייה והמים יורדים לגומא. אבל לשפוך להדיא לחצר או לגומא אסור כיון שלא עירבו ביחד והחצר ברשות שניהם ואוסרין זה על זה ומ"ש המ"א סק"ב דאינה אוסרת החצר כבר השיג ע"ז התו"ש או' ב' יעו"ש. וכן השיג עליו המאמ"ר יעו"ש:
וו) שם. זו שלא עירבה אסורה אפי' עשתה גומא דהא אסורה להוציא על המרפסת וא"כ אפי' לשפוך בביתה אסורה דחיישינן שתהא חס על קלקול ביתה ותטלטל הכלים שיש בהם שופכים למרפסת. ב"ח. מ"א סק"א:
זז) שם ושעירבה מותרת. ובלבד שתעשה גומא. אבל אסורה לשפוך במרפסת שירדו המים מחצר לגומא שעשתה חברתה דחיישינן שתחום לקלקול החצר כיון שהגומא רחוקה ממנה ותוציא מאני דבתים לחצר כדי לשפוך סמוך לגומא. ב"ח, מ"א סק"ב, והגם שכתב שם המ"א שברמזים לא משמע כן מ"מ כתב המתה"ש דהדין דין אמת וכ"כ האחרונים:
חח) שם. אלא תשפוך בעלייה וכו' וה"ה במרפסת דכיון שעירבה עם בני המרפסת הרי המרפסת והעלייה רשות אחת:
טט) שם הגה. דכאו בחצר וכו' ר"ל אע"ג דהחצר שהגומא בו שייך לשניהם אפ"ה שרי דכחו בחצר לא גזרו ודוקא בחצר אבל בכרמלית גזרו. ביאורי הגר"א:
יי) שם בהגה. וה"ה אם החצר יותר מד"א. לאו דוקא דאפי' ד"א שרי כמ"ש סי' שנ"ז:
יאיא) שם בהגה. דשתיהם אוסרים בכה"ג. היינו דאם עירבו כל אחת לעצמה מותר להם לשפוך במרפסת והמים יורדים לחצר:
יביב) שם בהגה. דשתיהם מותרים בכה"ג. ולא חיישינן שמא יוציא המים בכלים ששבתו בבית לחצר דכיון שיש בחצר שיעור לא חיישינן לכך דלא מתקלקל החצר. ב"י:
יגיג) שם בהגה. וא"צ לגומא. וגם כשיש גומא בחצר אלא שרחוקה ממנו נמי מותר לשפוך בעלייה (ל"ד אלא דה"ה במרפסת כמ"ש לעיל או' ח') והם יורדים לחצר ולא חיישינן שמא תוליך אותם לגומא משום קלקול החצר כיון שיש בחצר ד"א וראוי ליבלע בקרקע החצר. תו"ש או' ג' ועי"ש מה שתמה על דברי הש"ז וכן הנה"ש כתב ליישב על מ"ש הט"ז יעו"ש: