אא) [סעיף א'] אשתו של אדם מערבת וכו' מפני שהיא כגופו ואפי' אם מיחה בה שלא לערב דחשו חז"ל שמא יתכוין להקניט את הדרים לאסור עליהם ולכן הקילו שאשתו יכולה לערב שלא מדעתו ותו לא חשו שמא יתרצו שניהם להקניט דהוא מילתא דלא שכיחא. לבוש. תו"ש או' א':
בב) שם. מערבת לו. משלו. ר"ז או' א':
גג) שם, שלא לדעתו. ר"ל בעל כרחו וכמ"ש אח"כ אפי' מיחה בה וכו':
דד) שם. וה"מ כשאוסר עליהם. החצר אם לא יערב עמהם. ר"ז שם.
הה) שם. אבל אם הוא פתוח לשתי חצירות וכו' עיין לקמן סי' שפ"ו סעי' ט'
וו) שם. ברגיל שאוסר מערבת שלא לדעתו, ר"ל בעל כרחו וכמ"ש לעיל או' ג' וכ"כ הר"ז שם:
זז) שם, אם רגיל לערב עמהם מערבת וכו' מפום דרכי שלום כיון דרגיל לערב עמהם. תו"ש או' ב':
חח) שם. אם רגיל לערב עמהם וכו' ובתרי זמני מקרי רגיל, ש"ך ביו"ד סי' רכ"ו ס"ק י"א. ואפשר דה"ה לכאן. תוס' שם פ' ובג' זימני ודאי רגיל מקרי ואם ג"פ לא עירב עמהם תו לא מקרי רגיל. א"א רס"י שס"ח:
טט) שם דמסתמא ניחא ליה. ובעינן שימחה בפירוש, עו"ש או' א':
יי) שם. אבל אינה יכולה לזכות וכו' אפי' לבני חצר שאוסר עליהם ורגיל לערב עמהם. ר"ז שם:
יאיא) שם, לזכות לאחרים שלא בידיעתו, ואפי' אינו מוחה בפי' רק שאינו יודע מזה או שאין הבעל בביתו ולהכי נקט שלא בידיעתו ולעיל דנקט שלא מדעתו איירי כשמיחה, תו"ש או' ג' ועיין עו"ש או' א' ומ"ש עליו המאמ"ר או' ג' יעו"ש:
יביב) שם. לזכות לאחרים שלא בידיעתו, ונראה דממזונותיה רשאי לזכות. מ"א סק"א. א"ר או' ג' ר"ז שם. ומיירי שבשעת אכילה לוקחת ממזונותיה ומזכה בזה לאחרים דאין ביד הבעל למחות בידה דהיא אומרת אני מצמצם כדי ליחן לאחרים ואם תמחה אני אוכלת גם אותו מותר שאני מזכה לאחרים וומה לך אם אוכלת או נותנת לאחר, מחה"ש:
יגיג) שם. יכולין בני הבית וכו' ר"ל בני ביתו יכולין לערב משלו שלא בידיעתו.
ידיד) שם. יכולין בני הבית וכו' ואם ידעו ממנו שאינו רוצה אעפ"י שלא מיחה בהם בפי' אין יכולים לערב. ט"ז סק"א ומ"א סק"ב דלא כב"ח. וכ"ה דעת האחרונים:
טוטו) שם. אם אין הבית פתוח אלא לחצר אחד. דזכות הוא לו. מ"א סק"ג:
טזטז) שם. אם הוא רגיל לערב וכו' דמסתמא ניחא ליה במה שרגיל. לבוש:
יזטוב) שם. אבל בני חצר אין יכולין וכו' כ"כ הרא"ש דודאי אין עירוב מועיל בלתי ידיעת האיש ואשתו ובני ביתו, תו"ש או' ה':
יחחי) שם. וי"א דאין אשתו מערבת וכו' הוא דעת הרמב"ם דס"ל דכשמוחה בפי' אין אשתו יכולה לערב וכמ"ש בב"י, וכ"כ התו"ש או' ו' והר"ז לא הביא סברת י"א הללו ונראה משום דס"ל דהעיקר כסתם הש"ע וגם משום דהלכה כדברי המיקל בעירוב:
יטיט) שם. אלא שלא בידיעתו. אבל לא בעל כרחו, ב"י:
כך) שם. אבל אם אומר שאינו רוצה וכו' ואפי' אין הבית פתוח אלא לחצר א' שאוסר עליהם אם לא יערב אפ"ה אין אשתו יכולה לערב אם מוחה:
כאכא) שם. אבל אם אומר שאינו רוצה וכו' ואפי' אם אמר כן לאחר שעירבה נתבטל העירוב למפרע. כ"כ בפי' ר"ח:
כבכב) שם. בני חצר נכנסים לתוך ביתו ונוטלים וכו' אבל אשתו אינה יכולה לעבור על דעתו. כ"כ ב"י ולבוש. אבל המ"א סק"ד כתב דה"ה אשתי. תו"ש או' ז':
כגכג) שם. אבל כופין אוחו בב"ר וכו' היינו שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני או יורדין לנכסיו ומיירי כגון שאוסר עליהם. תו"ש או' ח' ודין זה דכופין הוא לכ"ע. א"ר או' ו':
כדכד) שם. בהגה. וחזר מעירובו, שאומר איני רוצה לערב עמכם. תו"ש או' ט':
כהכה) שם. בהגה. צריך לחזר ולזכות. כ"כ הרא"ש ר"פ הדר ומסיים שם ואע"ג דא' מבני מבוי שרגיל להשתתף עם בני מבוי נוטלין עירובו בע"כ ה"מ ברגיל להשתתף אבל שאינו רגיל לא ע"כ. ולזה סיים רמ"א ז"ל אבל אם רגיל וכו' והכוונה דכיון דברגיל נוטלין ממנו בע"כ ממילא הכא הוי עירוב אעפ"י שחזר בו. מאמ"ר או' ד':
כוכו) שם. בהגה. צריך לחזור ולזכות. דבטל עירובו הקודם אף שעדיין הפת מונח במקומו וע"כ אם ירצה להיות עוד שותף עמהם צריך לחזור ולזכות דהיינו שיאמר אני חוזר ומשתתף עמכם בעירוב זה ומזכה לכם בפתי ואיני מקפיד אם יאכל אותו אחד מבני חצר וכמ"ש לעיל סי' שס"ו סעי' ה' יעו"ש. וה"ד אם חזר בו קודם ביה"ש דעדיין לא קנה עירוב אבל אם חזר לאחר ביה"ש לאחר שקנה עירוב מותרין לטלטל באותו שבת כיון שכבר קנה עירוב אלא רק צריך לחזור ולזכות בשביל שבת אחר:
כזכז) שם. בהגה. אבל אם רגיל לערב וכו' וה"ה אם אוסר עליהם. ר"ז:
כחכח) שם. בהגה, הוי עירוב בע"כ, זהו דוקא לדעת הי"א שבני חצר נוטלין בע"כ אבל לסברא הראשונה לעולם אין יכולין לערב בלא דעת אשתו, מ"א סק"ה. א"ר או' ז' תו"ש או' יו"ד, מיהו המ"א שם הקשה על דברי הרא"ש דסתרי אהדדי וכתבו האחרונים ליישב דהכא שאני דכיון שהעירוב כבר מונח אצלם לא גרע מע"י אשתו, חמ"מ או' ג' נה"ש או' ג' מאמר או' ד' וא"כ לפי דבריהם הכא שכבר מונח העירוב אצלם גם לסברא א' בלא דעת אשתו הוי עירוב בע"כ. וכ"מ מדברי הר"ז שלא הביא דעת י"א והביא זה משמע דס"ל דזה אתי אף לסברא א':