כבכִּי אֵיל מִלֻּאִים הוּא. לְפִיכָךְ הָיָה שׁוֹק הַיָּמִין בָּזֶה נִתָּן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְלֹא כֵן בִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, כִּי הַשּׁוֹק הַיְמָנִי בַּבְּהֵמָה הוּא בִּמְקוֹם הַיָּד הַיְמָנִית בָּאָדָם, וְלָכֵן רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹק הַקָּרְבָּן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מִלּוּאֵי יָד לְיַד יָמִין הַכֹּהֵן הַמַּקְרִיבוֹ. כִּי אָמְנָם עֲבוֹדַת הַכֹּהֵן בְּיַד יָמִין הָיְתָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֶצְבַּע וּכְהוּנָּה אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין (מנחות י.).
כדוְהֵנַפְתָּ. הִנֵּה הַתְּנוּפָה תִּפּוֹל עַל חֶלְקֵי כֹּהֲנִים, לְהוֹרוֹת דְּמִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ קָא זָכוּ. וְכָאן הוּנַף גַּם הַחֵלֶק שֶׁעָלָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כִּי בוֹ הָיָה שׁוֹק הַיָּמִין שֶׁהָיָה רָאוּי לַכֹּהֵן, וּלְמַלֵּא אֶת יָדוֹ עָלָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
כטוּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם. וְלֹא יִצְטָרְכוּ בְּנֵיהֶם לְקָרְבְּנוֹת מִלּוּאִים הַכְּתוּבִים כָּאן.
מהוְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לְקַבֵּל עֲבוֹדָתָם בְּרָצוֹן וְלִשְׁמוֹעַ אֶת תְּפִלָּתָם.
וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. מַנְהִיג עִנְיָנָם בִּלְתִי אֶמְצָעִי, וּמֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם לֹא יֵחָתּוּ, לִהְיוֹתָם נִכְבָּדִים לְפָנַי יוֹתֵר מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁהַנְהָגָתָם עַל יְדֵי מְנִיעֵיהֶם, וּמִזֶּה יִתְחַיֵּב נִצְחִיּוּתָם: