אדין שביתת בהמתו בי"ט ושא' דינים בבהמה (ס"ס תקכ"ב ותקכ"ג):
שביתת בהמה בי"ט י"א דדינו כמו בשבת בהלכות שבת כלל נ"ז וי"א דאין אדם מוזהר על שביתת בהמתו בי"ט (סימן רמ"ו ותצ"ה) ולכ"ע אין מוציאין משא על הבהמה בי"ט שהוא עובדא דחול. ולכן אין רוכבין על הבהמה ביו"ט (סי' תקפ"ב) וגם שמא יחתוך זמורה:
בדין מחמר אחר בהמתו כתב הפ"ח בסימן תצ"ה) דדינו כשבת:
גאין מנהיגין בהמה במקל בי"ט ואפי' במקל דאזמניה לכך שאין בו מוקצה דמיחזי שמוליכה למוכרה (תקכ"ג):
דאין מגרדין בהמה במגרדת שמשרת השער והוי פסיק רישיה אבל זבובים שדרכן לתלות בבהמה מסירין אותם אע"פ שקצתן אין נפרדין מן הבהמה אלא בעשיית חבורה מ"מ כיון שאין מתכוין לכך הוי דבר שא"מ ושרי (שם):
האין מילדין לבהמה אבל מסעדין אותה שאוחז ביד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן לו דד בפיו (שם):
ובהמה טהורה שרחקה ולדה שורין שליתה במים ומזלפין עליו כדי שתריח ריחו ותרחם עליה. וכן מותר ליתן מלא אגרוף מלח ברחמה כדי שתזכור צער לידה אבל בבהמה טמאה אסור לעשות כן דטמאה כשריחקה וולדה שוב לא תרחם עוד והוי טרחא בכדי (שם):
זלא ימוד אדם מאכל לבהמתו אלא נותן לה באומד (תקי"ז):
חכל מלאכות המותרים לעשות ביום טוב לצורך אדם אף על פי כן אסור לעשות בשביל בהמה דכתיב יעשה לכם וקבלו חז"ל לכם ולא לבהמה ולכן אסור לבשל ולהוציא ולאפות וכיוצא בו לצורך בהמה וכן אסור לגבל מורה אלא ע"פ תנאים המבוארים בהלכות שבת במלאכת לש אבל מותר לטלטל מזונות וליתן לפניהם (תקי"ב):