אהגוזז (סימן תקל"א):
אסור לגזוז צאנו בח"המ:
באסור לגלח במועד אע"ג דהוא צורך יו"ט מ"מ אסרו חכמים כדי שיגלח מעיו"ט ולא יכנס למועד כשהוא מנוול ולכן אפילו אם גילח מעיו"ט אסור לגלח דמי יודע אם גילח ומזה הטעם אפי' אם היה אנוס או שהיה חולה ונתרפ' ואפי' לא היה לו אומן מערב יו"ט מ"מ אסור לגלח משום דלא מוכחא מילתא:
גוכן אסור ליטול הצפרנים ואם נטלן מע"יט מותר ליטלן בח"המ דהא יש מתירין לעולם וכן לצורך טבילה נוטלן כדרכו בחול:
דמי שיש לו שחין בראשו מותר לגלח השער אפילו בתער (א"ר)
ההיוצא מבית האסורים כגון שהיה חבוש אצל נכרים או ישראל מותר לגלח דכיון שהוא בצער לא גילח וכן הבא מעבר לים דמפורסם הדבר. ודוקא כשלא היה בישוב בעיו"ט דאל"כ היה לו לגלח עיו"ט כל אלו אפילו היה שהוא בעיו"ט לגלח רק שלא היה לו פנאי ביום לגלח מותרין ומ"מ לא יגלחו אלא בצנע' (צ"ע דבכולם כ' הטור והש"ע ולא היה לו פנאי משמע אף שהיה עדיין יום גדול ובבא ממדינת הים כ' ולא היה שהות ביום וכ"כ הב"י בשם רי"ו והלבוש העתיק ולא היה לו שהות וצ"ע):
ומותר לגלח לקטן במועד דכיון דאין עליו מצוה לגלח מעיו"ט ל"ג עליו ומ"מ אם נראה כגדול לא יגלח בפרהסיא:
זאבל שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל מותר לגלח במועד שהרי לא היה יכול לגלח בע"ש שעדיין היה תוך ז':
חכל אדם מותר ליטול שפה אפי' בפרהסיא וכן מותר לחוף ולסרוק הראש במועד אעפ"י שמשיר השער ואין בזה משום גילוח: