א״רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא״ (דברים לב, לט), רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וְכִי מָה רָאָה הַכָּתוּב לוֹמַר שְׁנֵי פְּעָמִים ״כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא״? אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וַאֲנִי הוּא בָּעוֹלָם הַבָּא, אֲנִי הוּא שֶׁגָּאַלְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וַאֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִגְאוֹל אוֹתָם סוֹף מַלְכוּת הָרְבִיעִי. לְכָךְ אָמַר ״אֲנִי אֲנִי הוּא״. כָּל מִי שֶׁיֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲנִי אֲמִיתֶנּוּ בְּמָוֶת שֶׁאֵין תְּחִיָּה, וְכָל גּוֹי שֶׁיֹּאמַר שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ אֶלָּא אֲנִי, אֲנִי אֲחַיֵּהוּ בְּמָוֶת שֵׁנִי לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁאֲנִי מֵמִית וּמְחַיֶּה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה״. מָחַצְתִּי אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת עַמָּהּ בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֶרְפָּא לָהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר ״מָחַצְתִּי אֶת יְרוּשָׁלַיִם וַאֲנִי אֶרְפָּא״. וְכָל מַלְאָךְ וְשָׂרָף לֹא יַצִּילוּ אֶת הָרְשָׁעִים מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל״.
ברַבִּי יְהוֹנָתָן אוֹמֵר: כָּל הַמֵּתִים עוֹלִין לַתְּחִיָּה חוּץ מִדּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר ״מֵתִים בַּל יִחְיוּ״. אֵלּוּ הַגּוֹיִם שֶׁהֵם כְּנִבְלַת הַבְּהֵמָה שֶׁיָּקוּמוּ בְּיוֹם הַדִּין, אֲבָל דּוֹר הַמַּבּוּל אַף בְּיוֹם הַדִּין אֵינָם עוֹמְדִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ״. וְכָל נַפְשׁוֹתֵיהֶם נַעֲשִׂים רוּחוֹת וּמַזִּיקִין לְאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. עוֹד שֶׁנֶּאֱמַר ״לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ״.
גרַבִּי זְכַרְיָה אוֹמֵר: שְׁנַת הַלַּיְלָה דּוֹמָה לָעוֹלָם הַזֶּה, וְקִיצַת הַבֹּקֶר דּוֹמָה לָעוֹלָם הַבָּא. וּמַה שְּׁנַת הַלַּיְלָה? אָדָם שׁוֹכֵב וְיָשֵׁן וְרוּחוֹ שׁוֹטֶטֶת בְּכָל הָאָרֶץ וּמַגֶּדֶת לוֹ בַּחֲלוֹם כָּל דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּחֲלוֹם בְּחֶזְיוֹן לַיְלָה... אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֻסָרָם יַחְתֹּם״. כָּךְ הַמֵּתִים, רוּחוֹת מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ וּמַגֶּדֶת לָהֶם כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה, אֲבָל הֵם נוֹתְנִין שֶׁבַח וְרֶנֶן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם״. וִיקִיצַת הַבֹּקֶר דּוֹמָה לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה״ וְכוּ'.
דחֲמִשָּׁה קוֹלָן יוֹצֵא מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ וְאֵין הַקּוֹל נִשְׁמָע. בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרְתִין אֶת הָאִילָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פְּרִי הַקּוֹל יוֹצֵא מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ וְאֵין הַקּוֹל נִשְׁמָע, וּבְשָׁעָה שֶׁהַנָּחָשׁ נִפְשָׁט, וּבְשָׁעָה שֶׁהָאִשָּׁה מִתְגָּרֶשֶׁת מִבַּעְלָהּ, (ובשעה שהאשה עם בעלה בעילה ראשונה, אבל אין קולה נשמע) וּבְשָׁעָה שֶׁהַוָּלָד יוֹצֵא מִן הַגּוּף עַד שֶׁתִּרְאֶה אֶת הַשְּׁכִינָה.
הרַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר: כָּל הַנְּפָשׁוֹת חוֹזְרוֹת וְנֶאֱסָפוֹת אִישׁ אֶל דּוֹר אֲבוֹתָיו וְאֶל עַמָּיו, צַדִּיקִים עִם הַצַּדִּיקִים וּרְשָׁעִים עִם הָרְשָׁעִים. שֶׁכֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: ״וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם״. מִכָּאן שֶׁתֶּרַח אָבִיו עָשָׂה תְּשׁוּבָה. וְכִי כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת מִן הַגּוּף זֶה הוּא הַשָּׁלוֹם? אֶלָּא שֶׁהַצַּדִּיקִים מַקְדִּימִין לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם״. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם״.
ורַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ נַפְשׁוֹתָם נֶאֱסָפוֹת אֶל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים״. וְכָל הַמֵּתִים מִן הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ נַפְשׁוֹתָם נִשְׁלָכוֹת בַּקֶּלַע חוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאֵת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע״.
זלֶעָתִיד לָבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹחֵז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וּמְנַעֵר אוֹתָהּ מִכָּל טֻמְאָה, כְּאָדָם שֶׁמְּנַעֵר אֶת הַבֶּגֶד וּמַשְׁלִיךְ כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וּמַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ לַחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה״.
חשְׁלֹשָׁה אֲהוּבִים יֵשׁ לוֹ לָאָדָם בְּחַיָּיו, וְאֵלּוּ הֵן: בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ וּמָמוֹנוֹ וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וּבְשָׁעַת פְּטִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם קוֹרֵא לְבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ וְאוֹמֵר לָהֶם: ״בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הוֹצִיאוּנִי מִדִּין הַמָּוֶת הָרַע הַזֶּה!״ וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: ״וַהֲלֹא שָׁמַעְתָּ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת? וְלֹא כָּךְ כָּתוּב 'אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ'?״ וַאֲפִלּוּ מָמוֹנוֹ שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִפְדּוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ״. לָמָּה? ״וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם״. מִדָּבָר זֶה לְעוֹלָם אֶלָּא ״לֵךְ לְשָׁלוֹם, תָּנוּחַ עַל מִשְׁכָּבְךָ וְתַעֲמֹד לְגוֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין, וִיהֵא חֶלְקְךָ עִם חֲסִידֵי עוֹלָם״. וּכְשֶׁהוּא רוֹאֶה כֵּן, מַכְנִיס אֶת מָמוֹנוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: ״הַרְבֵּה טָרַחְתִּי עָלֶיךָ לַיְלָה וָיוֹם, בַּמִּישׁוֹר וּבֶהָרִים. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, פְּדֵנִי מִן הַמָּוֶת הַזֶּה וְהַצִּילֵנִי מִן הַמִּיתָה!״ וְהוּא מְשִׁיבוֹ: ״וַהֲלֹא שָׁמַעְתָּ 'לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה'?״ אַחֲרֵי כֵן הוּא מַכְנִיס מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְאוֹמֵר לָהֶם: ״בּוֹאוּ וְהַצִּילוּנִי מִן הַמָּוֶת הַזֶּה, וְתִחְזְקוּ עִמִּי וְאַל תַּנִּיחוּנִי לָצֵאת מִן הָעוֹלָם, שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לָכֶם תּוֹחֶלֶת עָלַי אִם אִנָּצֵל״. וְכֵן מְשִׁיבִים לוֹ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים: ״לֵךְ לְשָׁלוֹם, עַד שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ לְשָׁם אָנוּ מַקְדִּימִין אוֹתְךָ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ״.
טשִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל מַתְחִיל הַגּוּף לְהִתְלִיעַ רִמָּה וְחוֹזֵר הַגּוּף לֶעָפָר כְּשֶׁהָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יב, ז) ״וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה״. וּמִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין שֶׁהַנֶּפֶשׁ נִתְּנָה מִן הַשָּׁמַיִם? בֹּא וּרְאֵה: כְּשֶׁיָּצַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, מֶה עָשָׂה? נָשַׁם אֶת פִּיו וְנִזְרְקָה בּוֹ נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״.
ירַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל הַמֵּתִים כַּעֲפַר הָאָרֶץ, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּר מִן הַגּוּף אֶלָּא כִּמְלֹא תַרְוָד רָקָב, וְהוּא מִתְעָרֵב בֶּעָפָר כִּשְׂאוֹר שֶׁהוּא מִתְעָרֵב בָּעִסָּה. לֶעָתִיד לָבֹא, כְּשֶׁיִּפְקֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיתֵּן פִּקְדוֹנוֹת כָּל גּוּפוֹת, הוּא מְעָרֵב בָּאָרֶץ כֶּעָפָר, מְיַפֶּה וּמַרְבֶּה אוֹתָהּ. מִיָּד כָּל הָאָרֶץ רָעֲשָׁה וְהֶהָרִים מִזְדַּעְזְעִים וּקְבָרוֹת נִפְתָּחוֹת, וַאֲנִי אוֹמֵר: קְבָרוֹת מִתְפָּרְדוֹת אִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹשִׁיעָם ה' אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא״.
יארַבִּי עֲזַרְיָה אוֹמֵר: כָּל הַנְּפָשׁוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר ״אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי״. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק וּמַפְתֵּחַ בְּיָדוֹ. כָּל זְמַן שֶׁהַמַּפְתֵּחַ בְּיָדוֹ, כָּל מָמוֹנוֹ בְּיָדוֹ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַפְתֵּחַ שֶׁל בֵּית הַקְּבָרוֹת וּמַפְתֵּחַ אוֹצְרוֹת הַנְּשָׁמָה בְּיָדוֹ. לֶעָתִיד לָבֹא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַקְּבָרוֹת וּפוֹתֵחַ אֶת אוֹצְרוֹת הַנְּשָׁמָה, וּמַחֲזִיר כָּל רוּחַ וְרוּחַ בְּגוּף בָּשָׂר אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ״תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה״.
יבהַנֶּפֶשׁ דּוֹמָה לְיוֹצְרָהּ. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, כָּךְ הַנֶּפֶשׁ רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפָנָיו אֵין שֵׁנָה, כָּךְ הַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ יְשֵׁנָה. מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹבֵל אֶת עוֹלָמוֹ, כָּךְ הַנֶּפֶשׁ סוֹבֶלֶת לְכָל הַגּוּף. וְכָל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁלּוֹ הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל יח, ד) ״הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה״.
יגרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֶרֶץ אֻמְלְלָה מֵרָעַת כָּל דָּרֶיהָ, כְּאָדָם שֶׁהוּא חוֹלֶה וְאֵין בּוֹ כֹּחַ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִבְעַר כָּל אָדָם״, וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יוֹשְׁבֶיהָ וְאֵין בָּהּ כֹּחַ לַעֲמֹד וְלִתֵּן פֵּרוֹתֶיהָ.
ידלֶעָתִיד לָבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִיד טַל תְּחִיָּה וּמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן״. ״יִחְיוּ מֵתֶיךָ״ – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוּ בְּטוּחִים עַל שְׁמוֹ. ״נְבֵלָתִי יְקוּמוּן״ – אֵלּוּ הַגּוֹיִם שֶׁהֵם כְּנִבְלַת בְּהֵמוֹת, שֶׁיָּקוּמוּ לִפְנֵי הַדִּין אֲבָל לֹא יִחְיוּ. ״הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר״ – אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם שׁוֹכְנֵי עָפָר אֶרֶץ. ״כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ״ – אֵין לַצַּדִּיקִים אֶלָּא טַל אוֹרוֹת, וְהוּא נוֹתֵן רְפוּאוֹת לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל״. וּמַה הוּא נוֹתֵן רְפוּאוֹת לָאָרֶץ?
טואָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: אַדְמָא תַּקִּיפְדְּתָא תַּפְלוֹט, וְהַיְינוּ ״וְאֶרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל״. שֶׁמָּלֵא טַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וּלְעָתִיד לָבוֹא מְנַעֵר שְׂעַר רֹאשׁוֹ וּמוֹרִיד טַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים וּמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים. מָלֵא טַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל״.